פ"ע, רָבְתָה, רָבִיתָ, רָבוּ, רְבִיתֶם, רְבוֹת, רְבֵה, רְבוּ, תִּרְבִּי, יִרְבֶּה, יִרֶב, תִּרְבֶּה, תֵּרֶב, תִּרְבּוּ, תִּרְבּוּן, יִרְבּוּ, יִרְבּוּן, יִרְבְּיֻן, תִּרְבֶּינָה — א) גדל במספר, היה להרבה, היה הַרְבֵּה, היה במספר רב, viel sein, werden, sich mehren; être beaucoup, accroître; to be much, to increase, כנשוא לשם עצם כולל במ"י או למ"ר, וגם ביחס לאדם אחד שירבה זרעו: והעוף יִרֶב בארץ בראש' א כב. ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וַיִּרְבּוּ המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ ויגברו המים וַיִּרְבּוּ מאד על הארץ ותלך התבה על פני המים שם ז יז-יח. הבה נתחכמה לו פן יִרְבֶּה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ שמות א י. וכאשר יענו אותו כן יִרְבֶּה וכן יפרץ שם שם יב. למען רְבוֹת מופתי בארץ מצרים שם יא ט. אשר ייטב לך ואשר תִּרְבּוּן מאד דבר' ו ג. לא תוכל כלתם מהר פן תִּרְבֶּה1 עליך חית השדה שם ז כב. למען תחיון וּרְבִיתֶם ובאתם וירשתם את הארץ שם ח א. ובקרך וצאנך יִרְבְּיֻן וכסף וזהב יִרְבֶּה לך וכל אשר לך יִרְבֶּה שם שם יג. וחיית וְרָבִיתָ וברכך יי' אלהיך שם ל יו. קחו נשים והולידו בנים ובנות וכו' וּרְבוּ שם ואל תמעטו ירמ' כט ו. אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים וְרָבוּ כמו רבו2 זכר' י ח. יִרְבּוּ עצבתם אחר מהרו בל אסיך נסכיהם מדם וכל אשא את שמותם על שפתי תהל' יו ד. אל תירא כי יעשר איש כי יִרְבֶּה כבוד ביתו שם מט יז. בִּרְבוֹת רשעים יִרְבֶּה פשע וצדיקים במפלתם יראו משלי כט יו. בִּרְבוֹת הטובה רבו אוכליה קהל' ה י. כי עונתינו רָבוּ למעלה ראש3 ואשמתנו גדלה עד לשמים עזר' ט ו. כי מקניהם רָבוּ בארץ גלעד דהי"א ה ט. ובני רחביה רָבוּ  למעלה שם כג יז. — ובצרוף פָּרָה וְרָבָה, שָׁרַץ ורבה: ופרו וְרָבוּ על הארץ שם ח יז. ואתם פרו וּרְבוּ שרצו בארץ וּרְבוּ בה שם ט ז. ויאמר לו אלהים וכו' פרה וּרְבֵה גוי וקהל גוים יהיה ממך שם לה יא.  ובני ישראל פרו וישרצו וַיִּרְבּוּ ויעצמו במאד מאד שמות א ז. והיה כי תִרְבּוּ ופריתם כארץ בימים ההמה ירמ' ג יו. ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות אשר הדחתי אתם שם והשבתי אתהן על נוהן ופרו וְרָבוּ שם כג ג. ועי' פָּרָה. — ובמשמ' יחסית, בדרגת היתרון רָבָה מִן, היה יותר מן: וַתַּרֶב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות בראש' מג לד. אספרם מחול יִרְבּוּן תהל' קלט יח. — ורבו ימים ושנים, במשמ' ארכו החיים: למען יִרְבּוּ ימיכם וימי בניכם וכו' כימי השמים על הארץ דבר' יא כא. שמע בני וקח אמרי וְיִּרְבּוּ לך שנות חיים שם ט יא. — ובמשמ' ארך הזמן: וַיִּרְבּוּ הימים ותמת בת שוע אשת יהודה בראש' לח יב. ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וַיִּרְבּוּ הימים ויהיו עשרים שנה ש"א ז ב. — ב) במשמ' גָּדַל במדה, באֹרך וכדו' היה גדול, gross sein, werden, wachsen; être grand, grandir; to be large, grow: וכי יִרְבֶּה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר יי' אלהיך דבר' יד כד. פן ירדף גאל אחרי הרצח וכו' והשיגו כי יִרְבֶּה הדרך והכהו נפש שם יט ו. אף כי לוא אכל אכל היום העם משלל איביו אשר מצא כי עתה לא רָבְתָה מכה בפלישתים ש"א יד ל. רבבה כצמח השדה נתתיך וַתִּרְבִּי ותגדלי  תבאי בעדי עדיים יחזק' יו ז. על כן גבהא קומתו מכל עצי השדה וַתִּרְבֶּינָה סרעפתיו ותארכנה פארתו שם לא ה. בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם יִרְבּוּ צדיקים משלי כח כח 4. אם יִרְבּוּ בניו למו חרב וצאצאיו לא ישבעו לחם איו' כז יד. הן זאת לא צדקת אענך כי יִרְבֶּה5 אלוה מאנוש שם לג יב. יחלמו בניהם יִרְבּוּ בבר יצאו ולא שבו למו שם לט ד. ישטטו רבים וְתִרְבֶּה הדעת דני' יב ד. — ובדרגת היתרון: וַתֵּרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם מ"א ה י. — ובתו"מ: מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית וכו' משירבה החדש שביע' ה ה. סאה תרומה שנפלה למאה, הגביה ונפלה אחרת וכו' הרי זו מותרת עד שתרבה תרומה על החולין תרומ' ה ז. יכול הוא לישא אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה ר' אליעזר, סוט' ד ג. בהרת כגריס ובה מחיה פחותה מכעדשה, רבתה הבהרת טמאה, נתמעטה ר"מ מטמא וחכמים מטהרים נגע' ו ג. מאימתי טהרתן, ב"ש אומרין משירבו וישטופו מקוא' א ה. עד שירבו המים על מי חטאת שם י ו. (תינוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן) עד שירבה השחור על הלבן ר' יהודה, נדה ו יא. שיהא עומד רבה על החלל ירוש' עירוב' א א. אם העומד רבה6 על הפרוץ מותר, ואם הפרוץ רבה על העומד אסור שם שם א ז. אם אתה הוא (הלל) לא ירבו כמותך בישראל שבת לא.. דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות ר' נחמיה, סנה' צז.. דם רבה שחין רבה, שכבת זרע רבה צרעת רבה, צואה רבה הדרוקן רבה, מי רגלים רבין ירקון רבה ריש לקיש, בכורות מד:. פרת, שפרה ורבה עד שעוברין אותו בספינות, פרת, שמימיו פרין ורבין ר' יהודה, מד"ר בראש' טז. פרת, זו אדום וכו' שפרת ורבת מברכתו של זקן ר' יוסי בן חלפתא, שם שם. צא מן התיבה, ולא קיבל (נח) עליו לצאת, אמר, אצא ואהי פרה ורבה למארה שם שם לד. בכל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב, נקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה ר"ש בן אליעזר,שם שם מח. זה רבה על כל הפרצים7 , ממך יעמד עלה הפורץ לפניהם שם שם פה. כיצד היו ישראל פרין ורבין וכו' שם איכ' א, העיר רבתי עם. ועי' א. פָּרָה. — ובסהמ"א: אבל אותן (אזני הרֵאה) הנסרכות עומדות כסדרן רבותן הוא שרבות8 וכשרה והזהיר, ויקר' מב., שמיני. משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל רמב"ם, ממרים א ד. רבתה מרה שחורה בגופו עד שנשתוממה נפשו ובעתתו רוח רעה ר"י עקנין, ס' מוסר ב טז. — ואמר הפיטן: יפית ברוב הון והן רבית בדעות ציון ידידות, קינ' ת"ב. — ואמר המשורר: קוצותיה רביו אחוריה נטיו, תזעק היו עלי לטרח ר"י הלוי, יונה תמה, דיואן ב, 32. נפשי פדות לו וכפר בו ירביו ראב"ע, איך ישליו, כהנא א, 51. — ובינ' פָעוּ', °רָבוּי, שרָבָה וגדַל, רַב, גדול, ואמר המשורר: שמואל גם וישמעאל נגדים וגם שרים ומשרתם רבויה ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן 13. — °ורְבוּי המציאות, מצוי לרב:  שיר משובח וכו' הוא מעט המציאות וכו' והנה הראוי הוא רבוי המציאות שקל הקדש בסוף לשון למודים לדוד אבן יחייא פרק טו.

— פִע', רִבְּתָה, רִבִּיתָ, רִבִּיתִי, רַבָּה, — א) כמו הִפע', הִרְבָּה, רִבָּה במחיר, קבע מחיר רב: תמכר עמך בלא הון ולא רִבִּיתָ במחיריהם  תהל' מד יג. — ב) רִבָּה ילדים, גורים, גִּדֵּל אותם, grossziehen; élever; to raise, rear: מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רִבְּתָה גוריה יחזק' יט ב. ולא היה ביום אף יי' פליט ושריד אשר טפחתי וְרִבִּיתִי איבי כלם איכ' ב כב. — ג) רִבָּה את צבאו, שם רַבִּים וקצינים לצבאו9: רַבֶּה צבאך וצאה שפט' ט כט. — ובתו"מ במשמ' א), הרבה, הגדיל, הוסיף במדה, בכמות, vermehren; augmenter; to inerease: אין מודדין אלא מן המומחה ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר שומעין למקום שריבה, ריבה לאחד ומיעט לאחר שומעין למרבה10 עירוב' ה ה. (שרץ שנמצא במקדש, כהן מוציא) בצבת של עץ, שלא לרבות את הטומאה ר' יהודה, שם י טו. המחלק נכסיו לבניו על פיו, ריבה לאחד ומיעט לאחר וכו' ב"ב ח ה. ריבה שמנה וחיסר שמנה וכו' פסולה מנח' א ג. שאינם (הלחיים שבמחרשה) עשויין אלא לרבות11 את העפר כלים כא ב. כל שאתה יכול לרבות ספיקות וספק ספיקות, ברשות היחיד טמא, ברשות הרבים טהור טהר' ו ד. וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין מכלי אחד, מב' ומג' מצטרפין, מד' אין מצטרפין וכו' ובמה דברים אמורים, בזמן שלא נתכוין לרבות, אבל נתכוין לרבות אפילו קרטוב בכל השנה מצטרפין לג' לוגין מקוא' ג ד. מעין שהוא משוך כנדל, ריבה עליו והמשיכו וכו' שם ה ג. ריבה בעיר ולא ריבה במדינה, בעיר מותר ובמדינה אסור תוספת' דמאי ד יב. ריבה לחנוני ולא ריבה לבעל הבית, לחנווני מותר לבעל הבית אסור וכו' זה הכלל כל שריבה לו מותר, לא ריבה לו אסור, ריבה ונתמעט חוזר השוק ליושנה שם שם ג יג. חנה על ידי שריבת12 בתפילה, קצרה בימיו של שמואל ר' לוי, ירוש' ברכ' ד א.  זה אסור בשבת מפני שהוא מרבה13 את ההבל ומכבד את הקרקע ר' אחא בר יצחק, שם שבת ג א. לפי שרצו לרבות ממונן נשלטה בהן מאירה שם סנה' י ט. ואי פסק להן (לפועלים) מזונות, ריבה להן ב"מ פו:. ריבה בחלונות מהו אביי, ב"ב כ:. אמר (נח) מפני מה צווני הקב"ה וריבה בטהורים יותר מן הטמאים, אלא להקריב מהן קרבן מד"ר בראש' לד. — *רִבְּתָה התורה (בדרכה),  האריכה בדבור: התורה דברה ריבתה כדרכה, הלוך הלכת נכסף נכספת וכו' ר' ישמעאל, ירוש' שבת יט ב. — *רִבָּה הכתוב דבר, רִבְּתָה התורה וכדו', בניגוד אל מִעֵט הכתוב, הוסיף הכתוב מלה בכַונה להוסיף דבר בכלל ההלכה, ורִבָּה החכם, הוסיף דבר בהלכה בגלל הרבוי שבכתוב, ובקצור במקור עם ל היחס לְרַבּוֹת: אם ריבה הכתוב לכך, ריבה הכתוב לכך ר' עקיבא, שבוע' ג ה. נרצע שריבה הכתוב יציאתו אינו דין שיהא עובדו ועובד הבן  מכי' נזיקין ב. אדם, לרבות את הגרים, מכם, להוציא את המשומדים, ומה ראית לומר כן, אמור אדם לרבות המשומדים מכם להוציא הגרים, אחר שריבה הכתוב מיעט, תלמוד לומר בני ישראל וכו' ספרא ויס, ויקרא, נדבה פרשתא ב. אין לי אלא הקומץ, ומנין לרבות את הלבונה, תלמוד לומר על כל קרבנך תקריב מלח, ארבה את הלבונה הבאה עם המנחה שם שם פרק יד. אחר שריבינו דברים שהם כיוצא בו ודברים שאינן כיוצא בו וכו' שם, חובה פרק ח. תמן מיעט הכתוב וכו' ברם הכא ריבה הכתוב על כל זרע זרוע אשר יזרע ר' יוסי, ירוש' פאה א ד. פרי העץ, לרבות כל פירות האילן שם מעשר' א א. לא התורה ריבת בטהרת זרעין, מה טעמ' כי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע וכו' ר' יוסי בשם יוסי, שם שם ה ב. מרבה אני את הטבלים שהן במיתה ולא ארבה את הנבלה שאינה במיתה, ת"ל וכו' שם יומ' ח א. מאחר שכתוב אחד מרבה14 וכתוב אחד ממעט, מרבה אני את הקטן שהוא ראוי לבוא לאחר זמן ומוציא את החרש שאינו ראוי לבוא לאחר זמן ר' יוסה, שם חגי' א א. יבמתו יבמתו, התורה ריבתה בחליצה ר' ירמיה, שם יבמ' א א. וערלתם ערלתו ערלים לא יאכל, לרבות את כולם פסח' כב:. וכי מאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעיט, מפני מה אני אומר יובל הוא וכו' ר"ה ט:. בפירוש ריבתה תורה חייבי מלקיות כחייבי מיתות כתוב' לה:. התורה ריבתה חמשיות הרבה בקרן אחת ב"ק סה:. כי לא תשתחוה לאל אחר, יכול שאני מרבה המגפף והמנשק והמנעיל וכו' סנה' ס:. אני דנתי ישראל מישראל שריבה בהן הכתוב מיתות הרבה ר"ע, שם סז.. אם ריבה הכתוב לכך ריבה הכתוב לכך הוא, שבוע' כו.. אפילו אתה מרבה כל היום כולו איני שומע לך ר"י הגלילי לר"ע, זבח' פב.. אם אתה מרבה כל היום כולו בשמן בשמן איני שומע לך ר' אליעזר בן עזריה לר"ע, מנח' פט.. — *ובלי נושא מפֹרש, רִבָּה, במשמ' רִבָּה הכתוב: במכסת נפשות למה נאמר, לפי שנאמר איש אין לי אלא איש, אשה טומטום אנדרוגינוס מנין, תלמוד לומר במכסת נפשות, ריבה מכי', מסכ' דפסחא ג. ריבה שמן במנחת חביתים וריבה שמן במנחת כבשים, מה מנחת כבשים שלשת לוגים לעשרון אף זו שלשת לוגים לעשרון, או כלך לדרך זו, ריבה שמן במנחת חביתים וריבה שמן במנחת אילים, מה מנחת אילים שני לוגים לעשרון אחד אף זו שני לוגים לעשרון אחד ר' שמעון, ספרא ויס, צו פרק ד. את כל תבואת זרעך ריבה, וריבה שאר זרעוני גינה שאין נאכלין ירוש' מעשר' א א. ראשית עריסותיכם ריבה, וריבה הכל שם חלה א א. כאן ריבה באוכלין, כאן ריבה בנאכלין שם פסח' ג א. יכול אם קדם פסח לתמיד לא יואחר התמיד, תלמוד לומר תעשה, ריבה שם שם ה ג. אילו היה כתיב ולקחתם לפני ה' אלהיכם הייתי אומר כאן מיעט ובמקום אחר ריבה ר' יונה, שם סוכ' ג יג. אילו היה כתיב תעבירו שופר בארצכם הייתי או' כאן מיעט ובמקום אחר ריבּה, אלא בכל ארצכם, כאן ריבה ובמקום אחר מיעט הוא, שם ר"ה ד א. או נפש כי תשבע ריבה, להרע או להיטיב מיעט, לכל אשר יבטא האדם חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל ר"ע, שבוע' כו.. — *דָּרַשׁ בְּרִבָּה ומעט, למד מתוך הרבוי והמעוט שבכתוב: ר' עקיבא ששימש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט איהו נמי דורש ריבה ומיעט ר' יוחנן, שם שם. — ובסהמ"א: לא היה גוי שלא באו בו נדחינו, גם בתוכם רבינו ילדינו לשונותם למדנו רסע"ג, ההקדמ' העבר' לס' האגרון, הרכבי, נד.  — ואמר המשורר: לא מצאה יד איש ביום עברה חיל וכל חיל אשר רבה, יום גרשו אותו מידעיו מגו עדי ילד אשר רבה רמב"ע, תרשיש ח, 75. — ואמר המליץ: ובמה תגמול על אשר טפחוך ורבוך ב"ז, ב"ס, ז כג. — °וְרִבָּה זָקָן, גדל שערות זקנו: ושם רביתי זה הזקן יעקב בן אלעזר, ספר המשלים ה, ידיעות מכון שוקן ה, רכ. — °ובמשמ' נתן כספו ברִבִּית, עי' הִפע' והערה שם, ואמר המשורר: עזוב שלש יבורך מסחרך, אל תהי חבר לאיש השיך ורבה וכי' ר"ש הנגיד, בן משלי, תתנה, ששון, רכא. — °ובדקדוק, רִבָּה את המלה, בנה ממנה צורת מספר רבים: כשתאמר צדיק כביר, כאשר תרבם לא תאמר צדיקים כבירים בשוא כמו שתאמר מנדיב  נדיבים ומסכל סכלים שקל הקדש בס' לשון למודים לר"ד בן יחייא. 

—  הִפע', הִרְבָּה, הִרְבְּךָ, הִרְבֶּךָ, הִרְבְּתָה,הִרְבִּיתָ, הִרְבֵּית, הִרְבֵּיתִי, הִרְבִּיתִיךָ, הִרְבִּתִים, הִרְבּוּ, הִרְבֵּיתֶם,הִרְבִּינוּ, מַרְבֶּה, מַרְבֵּה, מַרְבָּה, מַרְבִּים, הַרְבָּה, הַרְבֵּה, הַרְבּוֹת, הַרְבַּת15, הַרְבֵּה, הֶרֶב, הַרְבִּי, הַרְבּוּ, אַרְבֶּה, אַרְבֵּהוּ, תַּרְבֶּה, תֶּרֶב, תַּרְבִּי, יַרְבֶּה, יֶרֶב, יַרְבֶּךָ, תַּרְבֶּה, תַּרְבֵּנִי, תַּרְבּוּ, — א) עם מֻשא במ"ר, הִרְבָּה דברים, viel machen, vermehren; multiplier, augmenter; to multiply, increase: וְהִרְבֵּיתִי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים שמות ז ג. והפריתי אתכם וְהִרְבֵּיתִי אתכם ויקר' כו ט. יי' אלהיכם הִרְבָּה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב דבר' א י. כאשר שש יי' עליכם להיטיב אתכם וּלְהַרְבּוֹת אתכם כן ישיש יי' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם שם כח סג. נתן אלהינו בידינו את אויבנו ואת מחריב ארצנו ואשר הִרְבָּה את חללינו שפט' יו כד. ותשרי למלך בשמן וַתַּרְבִּי רקחיך ישע' נז ט. וְהִרְבִּתִים ולא ימעטו והכבדתים ולא יצערו ירמ' ל יט. לשוא הִרְבֵּית16 רפאות תעלה אין לך שם מו יא. הִרְבֵּיתֶם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוצותיה חלל יחזק' יא ו. ותפשקי את רגליך לכל עובר וַתַּרְבִּי את תזנותך17 שם יו כה. ושמרון כחצי חטאתיך לא חטאה וַתַּרְבִּי את תועבותיך מהנה שם שם נא. למען למוג לב וְהְַרְבֵּה המכשלים על כל שעריהם שם כא כ. נפש אכלו חסן ויקר יקחו אלמנותיה הִרְבּוּ בתוכה שם כב כה. הַרְבֵּה העצים הדלק האש התם הבשר שם כד י. אַרְבֶּה אתם כצאן שם לו לז. כי הִרְבָּה אפרים מזבחות לחטא הוש' ח יא. ויבן (ישראל) היכלות ויהודה הִרְבָּה ערים בצרות שם שם יד. כרב לפריו הִרְבָּה למזבחות כטוב לארצו הטיבו מצבות שם י א. הִרְבֵּית רכליך מכוכבי השמים נחו' ג יו. אשר בשערה ישופני וְהִרְבָּה פצעי חנם איו' ט יז. ואמר עם קני אגוע וכחול אַרְבֶּה ימים18 שם כט יח. הֲיַרְבֶּה אליך תחנונים אם ידבר אליך רכות שם מ כז. והסכל יַרְבֶּה דברים קהל' י יד. גם בימים ההם מַרְבִּים חרי יהודה אגרתיהם הולכות על טוביה נחמ' ו יז. ובניהם הִרְבִּיתָ כככבי השמים שם ט כג. כי הִרְבּוּ נשים ובנים דהי"א ז ד. ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל דרכי קשת וּמַרְבִּים בנים ובני בנים מאה וחמשים שם ח מ. ויעוש ובריעה לא הִרְבּוּ בנים שם כג יא. — ובקצור הִרְבָּה: כמו הִרְבָּה בנים: ולאחיו אין בנים רבים וכל משפחתם לא הִרְבּוּ עד בני יהודה שם ד כז. — ועם שם כולל או מפשט במ"י: הַרְבֶּה אַרְבֶּה עצבונך והרנך בראש' ג יו. הַרְבֶּה אַרְבֶּה את זרעך ולא יספר מרב שם יו י. וְהִרְבֵּיתִי את זרעך ככוכבי השמים שמות לב יג. לפי רב השנים תַרְבֶּה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו ויקר' כה יו. ואקח את אביכם את אברהם וכו' וָאַרְבֶּה19 את זרעו ואתן לו את יצחק יהוש' כד ג. גם כי תַרְבּוּ תפלה אינני שמע ישע' א יה. כן אַרְבֶּה את זרע דוד עבדי ירמ' לג כב. הִרְבָּה כושל שם מו יו. וְתַּרְבִּי את תזנתך20 להכעיסני יחזק' יו כו. ברב חכמתך ברכלתך הִרְבִּיתָ חילך שם כח ה. וְהִרְבֵּיתִי עליכם אדם כל בית ישראל כלה וכו' וְהִרְבֵּיתִי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו שם לו י-יא. וקראו אל הדגן וְהִרְבֵּיתִי אתו וכו' וְהִרְבֵּיתִי את פרי העץ ותנובת השדה שם כט-ל. וכסף הִרְבֵּיתִי לה וזהב עשו לבעל הוש' ב י. אפרים רעה רוח ורדף קדים כל היום כזב ושד יַרְבֶּה שם יב יב. ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הִרְבֵּיתִי שם שם יא. לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תַרְבֵּה שחד משלי ו לה. מַרְבֵּה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו שם כח ח. תחדש עדיך נגדי וְתֶרֶב כעשך עמדי איו' י יז. וְַיֶּרֶב בבת יהודה תאניה ואניה איכ' ב ה. כי יש דברים הרבה מַרְבִּים הבל קהל' ו יא. וכפרץ הדבר הִרְבּוּ בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואת שדה דהי"ב לא ה. כי הוא אמון הִרְבָּה אשמה שם לג כג. — ובקצור, הִרְבָּה את האדם במשמ' הִרְבָּה  את זרעו: ואתנה בריתי ביני ובינך וְאַרְבֶּה אותך במאד מאד בראש' יז ב. הנה ברכתי אתו והפריתי אתו וְהִרְבִֵּיתִי אתו במאד מאד שם שם כ. ואל שדי יברך אתך ויפרך וְיַרְבֶּךָ והיית לקהל עמים שם כח ג. הנני מפרך וְהִרְבִּיתִךָ ונתתיך לקהל עמים שם כח ג. ואהבך וברכך והִרְבֶּךָ21 דבר' ז יג. למעון ישוב יי' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והִרְבֶּךָ21 שם יג יח. והביאך יי' אליך אל הארץ אשר ירשו אבתך וירשתה והיטבך והִרְבֶּךָ21 מאבתך שם ל ה. כי אחד קראתיו (את אברהם) ואברכהו וְאַרְבֵּהוּ ישע' נא' ב. — וְהִרְבָּה דבר לפלוני, נתן לו הרבה ממנו, הוסיף לו: נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה יַרְבֶּה שם מ כט. עשק דל לְהַרְבּוֹת לו22 נתן לעשיר אך למחסור משלי כב יו. ותבואתה מַרְבָּה (הארץ) למלכים אשר נתתה עלינו נחמ' ט לז. — והִרְבָּה לו, לעצמו, רכש לו הרבה: רק לא יַרְבֶּה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הַרְבּוֹת סוס וכו' ולא יַרְבֶּה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא יַרְבֶּה לו מאד דבר' יז יו-יז. כי אם תכבסי בנתר וְתַרְבִּי לך ברית נכתם עונך לפני ירמ' ב כב. הוי הַמַּרְבֶּה לֹא לו ומכביד עליו עבטיט חבק' ב ו. — וְהִרְבָּה על פלוני, דרש ממנו הרבה: הַרְבּוּ עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי בראש' לד יב. — ועם פעל, הִרְבָּה לעשות, עשה הַרְבּה, עשה פעמים רבות, עשה יותר:  מַרְבִּים העם להביא מדי העבדה למלאכה שמות לו ה. והמועד היה לאיש ישראל עם הארב הֶרֶב23 להעלותם משאת העשן מן העיר שפט' כ לח. והיה כי הִרְבְּתָה להתפלל לפני יי' ש"א א יב. יזכר נא המלך את יי' אלהיך מהרבית24 גאל הדם לשחת ולא ישמידו את בני ש"א יד יא. וַיֶּרֶב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא שם יח ח. הִרְבָּה לעשות הרע בעיני יי' להכעיס מ"ב כא ו. וישב אל יי' וירחמוהו ואל אלהינו כי יַרְבֶּה לסלח ישע' נה ז. באו בית אל ופשעו הגלגל הַרְבּוּ לפשע עמו' ד ד. וְהִרְבָּה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו תהל' עח לח. כי הִרְבִּינוּ לפשע כדבר הזה עזר' י יג. גם כל שרי הכהנים והעם הִרְבּוּ למעול מעל ככל תעבות הגוים דהי"ב לו יד. — והִרְבָּה עָשֹׂה, בלי ל: היטיבי נגן הַרְבִּי שיר למען תזכרי ישע' כג יו. אכל דבש הַרְבּוֹת לא טוב משלי כה כז. — והִרְבָּה עָשָׂה במשמ' זו: אל תַּרְבּוּ תדברו גבהה גבהה ש"א ב ג. הרבה25 כבסני מעוני תהל' נא ד. — ובקצור, הִרְבָּה במשמ' הרבה לעשות: ויעשו כן בני ישראל וילקטו הַמַּרְבֶּה והממעיט וימדו בעמר ולא העדיף הַמַּרְבֶּה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו שמות יו יז-יח. — הִרְבָּה מפלוני, לקח ממנו יותר: והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל מאת הרב תַּרְבּוּ ומאת המעט תמעיטו במד' לה ח. — הִרְבָּה במשמ' הִרְבָּה את הונו:  הון מהבל ימעט וקבץ על יד יַרְבֶּה משלי יג יא. — בינ' מַרְבֵּה רגלים, שיש לו רגלים הרבה: כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מַרְבֵּה רגלים26 לכל השרץ השרץ על הארץ ויקר' יא מב. — ב) הִרְבֶָּה דבר או אדם, הגדיל אותו, gross machen; agrandir; to make great, enlarge: לרב תַּרְבֶּה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקדיו יתן נחלתו במד' כו נד. לרב תַּרְבּוּ את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו שם לג נד. ותתן לי מגן ישעך וענתך תַּרְבֵּנִי ש"ב כב לו; תהל' יח לו. הִרְבִיתָ הגוי לא27 הגדלת השמחה ישע' ט ב. תֶּרֶב גדלתי ותסב תנחמני תהל' עא כא. אם ברך תברכני וְהִרְבִּיתָ את גבולי והיתה ידך עמי וכו' דהי"א ד י. — ומקור, הַרְבּוֹת גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם עמו' ד ט. ועי' הַרְבֵּה, מַרְבֶּה. — ובתו"מ גם הִרְבָּה (ב)דבר פלוני, במעשה פלוני במשמ' הרבה לעשותו: המרבה בתרומה, ר' אליעזר אומר אחד מעשרה כתרומת מעשר וכו' תרומ' ד ה. מותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין עירוב' ב ב. לא ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה, ר' יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו סנה' ב ד. כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח שם ה ב. אף הן מרבין שופכי דמים בישראל רשב"י, מכו' א י. רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות ר' חנניא בן עקשיא, שם ג טז. ואל תרבה שיחה עם האשה יוסי בן יוחנן איש ירושלם, אבו' א ה. כל זמן שאדם מרבה28 שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו שם שם. הוי מרבה לחקור את העדים שמעון בן שטח, שם שם ט. ואל תרבה לעשר אומדות רבן גמליאל, שם שם טז. וכל המרבה דברים מביא חטא רשב"ג, שם שם ב ה. מרבה בשר מרבה רמה, מרבה נכסים מרבה דאגה, מרבה נשים מרבה כשפים, מרבה שפחות מרבה זמה,  מרבה עבדים מרבה גזל, מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה, מרבה עצה מרבה תבונה, מרבה צדקה מרבה שלום הוא, שם שם ז. שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים מנח' יג יא. לעולם מועלין בה ומרבין לה עצים פרה ד ד. כל היד המרבה לבדוק, בנשים משובחות ובאנשים תקצץ נדה ב א. יש לו חנות ברשות הרבים ומבקש לפותחה לחצר השותפין יכולין לעכב על ידו מפני שמרבה עליהן את הדרך תוספת' ב"ב א ד. ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם, שאינו גובה מן הדיינים אלא נפשות ספרי דבר' ט. שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם שם, ברכ' מ.. כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו פסח' מט.. אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו, בני מבוי מעכבין עליו, שמרבה עליהן את הדרך ב"ב יא:. קנאת סופרים תרבה חכמה שם כא.. ועי' א. פָּרָה — *הִרְבָּה במשמ' הוסיף רִבִּית על הקרן: ואיזהו תרבית המרבה29  בפירות, כיצד, לקח הימנו חיטין בדינר זהב הכור וכן השער, עמדו חיטין בל' דינרין, אמר לו תן לי חיטי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין, אמר לו הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינרים והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו ב"מ ה א. מרבין29 על השכר ואין מרבין על המכר וכו' שם שם ב. — ובסהמ"א: וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח הגדה של פסח. ואם אין שם שמן המשחה מרבין אותו בבגדי כהונה גדולה רמב"ם, כלי המקדש ד יב. מרבה ספרים מרבה חכמה אוצר נחמד ב, קיד. — ואמר הפיטן: כתרני מהכשר זין, הרבני30 מלא עין שלמה הבבלי, אור ישע, יוצ' א פסח. — °הַרְבּוֹת, במשמ' פעמים רבות, תכופות, ואמר המשורר: מרחץ יבש תבחר, בשר צלי תשחר, תקיז דם ותשלשל, אך הרבות הוא כשל ראב"ע, שמעו נא, כהנא א, 184.

— פֻע', בינ' *מְרֻבֶּה, מרובה, — שרבו לו, שנתנו לו הרבה, מְרֻבֵּה בגדים, מרבה בבגדים, כהן גדול הלובש בגדים רבים: אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות מגי' א ט. אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחתו מחזירין את הרוצח מכו' ב ו. ואיזהו המשיח, זה המשוח בשמן המשחה ולא המרובה בבגדים  הורי' ג ד. — *היום הַמְרֻבֶּה יום שיש בו  נסכים רבים (כמו א' של סכות שחל בשבת): הרי עלי יין וכו' פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, יביא כיום המרובה מנח' יג ה. מְרֻבֶּה ת"ז, במשמ' רַב, רב יותר, גדול יותר, בנגוד אל מועט, יחיד: אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה' ר' עקיבא ברכ' ז ז. אימתי (מעשר הכל ביחד), בזמן שהמתנה מרובה, אבל בזמן שהמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד ר' יהודה, דמאי ה ה. כל זמן שהטבל מרובה לא הפסיד כלום שם ז ז. נפרצו בו פרצות הרבה, אם העומד מרובה31 על הפרוץ מותר, ואם הפרוץ מרובה על העומד, כנגד הפרצה אסור כלא' ד ד. אף על פי שהעור מרובה על הבשר מע"ש א ג. כמה הוא שעורו, בזמן שהן מרובין, מזון שתי סעודות לכולם, בזמן שהן מועטין, כגרוגרת להוצאת שבת לכל אחד ואחד עירוב' ז ח. אימתי מביאין עמו חגיגה, בזמן שהוא בא בחול ובטהרה ובמועט, ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה פסח' ו ג. ובשעת הרגל שהבשר מרובה, אף איבריו מותרין שקל' ז ג. ובזמן שהן מרובין רצין ועולים בכבש יומ' ב א. ושאין לה (לסֻכה) שלש דפנות ושחמתה מרובה מצילתה פסולה סוכ' א א. נקטם ראשו (של ההדס) נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול שם ג ב. מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמים מרובים ועולות מועטות, נכסים מרובים ואוכלין מועטין מביא עולות מרובות ושלמים מועטין, זה וזה מרובה, על זה נאמר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך חגי' א ה. מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שהנכסים מרובין הבנים יורשין והבנות נזונות, ובנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים כתוב' יג ג. ואיזהו גט קרח, כל שקשריו מרובין מעדיו גיט' ט י. מרובה מדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים ב"ק ז א. אם היתה מדה מרובה אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות ב"מ ג ז. שלח סבלונות מרובים כדי שיחזרו עמה לבית בעלה הרי אלו ניגבין, סבלונות מועטין כדי שתשתמש בהן בבית אביה אינן ניגבין ב"ב ט ה. זה חומר ביחידים מבמרובים, שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט, והמרובים בסייף לפיכך ממונם אבד סנה' י ד. ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין עדי' א ה. אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין, אני עמדתי בשמועתי ועם עמדו בשמועתן, אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין, מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין, עקביא בן מהללאל שם ה ז. מרובה טומאת החיים מטומאת המתים, שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים, ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא שם ו ב. היום קצר והמלאכה מרובה ר' טרפון, אבו' ב טו. כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת ר' חנינא בן דוסא, שם ג ט. כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו וכו', אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו ר' אלעזר בן עזריה, שם שם יז. אם היו להם פרים מרובים ולא היו להם נסכים יביאו פר אחד ונסכיו לא יקרבו כולן בלא נסכים מנח' ד ב. זורעה קודם לפסח שבעים יום והיא עושה סלת מרובה שם ח ב. שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בבקר ובצאן במרובה ובמועט וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות ואינו נוהג אלא במרובה חול' יא א. היה מין אחד מרובה ומין אחד מועט, אין אומרים לו למכור מן המרובה וליקח לו מן המועט, אלא נותנים לו שני מינין מן המרובה וכל שיש לו מן המועט ערכ' ו ד. אכילתו ואכילת חבירו וכו' מצטרפין זה עם זה ואפילו לזמן מרובה מעי' ה ה. עולה שנתערבה בחובה אין בשר אלא כמנין עולות שבחובה בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת, בין שהנדבה מרובה והחובה מועטת, בין ששתיהן שוות קנים א ב. ויש גפן שיינה מרובה ויש גפן שיינה מועט נדה ט יא. ראה שתים או אחת מרובה בשתים, בית שמאי אומרים זב גמור זבים א א. ראה אחת מרובה כשלש וכו' הרי זה זב גמור שם שם ה. ואם היה השום מרובה הולכין אחר הרוב טבו"י ב ג. מרובה אונאת דברים מאונאת ממון תוספת' ב"מ ג כה. בראשונה היו ענבים מרובות ולא היו חרצנים חשובות, ועכשיו שאין ענבים מרובות חרצנים חשובות רבי, ירוש' דמאי א א. מצוה להשיב אבידה בדבר מועט ואינו מצוה להשיב אבידה בדבר מרובה ר' יוסי, שם שם א ב. כל ששמועו מרובה ושמועו ממועט תפשתם המרובה32 לא תפשת, תפשתה את הממועט תפשתה ר' עקיבה, ירוש' יומ' ב ה. כל מקום שאתה מוצא יחיד מקל ורבים מחמירין, הלכה כדברי המחמירין המרובים חוץ מזו עירוב' מו.. לפת מרובה פת עבה קרו לה פסח' לז.. עניין שמחין ובעלי בתים עצבין מפני שגשמי שנה מרובין יומ' כא:. מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש כתוב' סז:. וכל מי ששתייתו מרובה מאכילתו עצמותיו שרופין, אכילתו מרובה משתייתו עצמותיו סכויין, כראוי עצמותיו משוחין אבא שאול, נדה כד:. אבל משפחת קהת את מוצא אותן מרובין מכל המשפחות מד"ר במד' ה. ראה חיבתן של ישראל להיכן גרמה להם הכבוד הזה המרובה שם שם יד. למלך שנשא מטרונת וכתב כתובה מרובה פסיק' רב', י' הדברות קמייתא. קו.. — ואמר המליץ: רֻביתי בעם סגולת ה' בישראל חבל נחלתו ב"ז ב"ס כד יג.

— הִתפ', *הִתְרַבָּה נִתְרַבָּה — נעשה הַרְבֵּה, רָבָה: בארבעה פרקים מתרבה, ברביעית ובשביעית ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה אבו' ה ט. פשיטא מרובין ונתמעטו היינו פלוגתא דר"ש ורבנן, מועטין ונתרבו מאי הורי' ג.. מי יכול למנות מצוות שישראל עושים בעפר, לפיכך הם מתרבים בארץ פסיקת' רבי', יהודה וישראל' מא:. — וְנִתְרַבָּה הכהן בבגדים, לבש בגדים רבים, שמונה בגדי כהן גדול: אין לי אלא נתרבה שבעה (ימים) ונמשח שבעה, נתרבה שבעה ונמשח יום אחד, נתרבה יום אחד ונמשח שבעה מנין יומ' ה.. — ובהלכה, נִתְרַבָּה דבר מן המקרא, נלמד עליו מן הכתוב שגם הוא בכלל הדין: אתה אומר בצד הזה נתרבה33 תנופה ונתמעטת סמיכה, או בצד זה נתרבה סמיכה ונתמעטת תנופה ספרא ויס, ויקרא, נדבה פרש' ב. אחד בור שלמיתה ואחד בור לנזקין, שניהן ממקרא אחד נתרבו ר' יצחק, ירוש' ב"ק ה ז. — ובסהמ"א: והענין השני מהאחד המקרי, הוא האחד הנאמר על האיש האחד לא מתרבה ולא כולל דברים רבים כנראה ממנו, אך הוא רב בעצמו מצד חבורו מחמר וצורה ועצם ומקרה ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ח. כי בורא העולם יתעלה לא מתרבה ולא נעדר לא מחודש שם שם י. בבית שני שלא היה שם שמן המשחה היה כ"ג מתרבה בלבישת בגדים רמב"ם, כלי המקדש א ח.