פ"י, רָבַדְתִּי, — רָבַד עַרְשׂוֹ מַרְבַדִּים, רִפֵּד וְהִצִּיעַ מרבדים, ואף במשמ' יִשֵּׁר וקשט בכלל: מרבדים רַבְדְתִּי ערשי חטבות אטון מצרים (משלי ז יו). — ובסהמ"א: וזאת מעלוז רוקדת, וזאת ערשה רובדת וכו' (מנחת יהודה שונא נשים, ח:). מה בצע כי תרבד לסרוחים על ערשותם מרבדים כפרים עם נרדים (ר"י דלמדיגו, אגרת אחוז, מלא חפנים, גיגר, 4). — ואמר הפיטן: בכבוד לשכה אז הוטל שבוע וזר ירבוד כמוס ונעוה יעורטל בהיכלו אומר כבוד (רסע"ג, באדני יצדקו, עבודת יוה"כ, סדור רסע"ג, רפד). קדושים הענד בנזר, רבדם בשלוש זר (מנחם ברבי מכיר, אחור וקדם, זולת להפסקה ראשונה). — ואמר המשורר: ופי דבר בצחות על לבב קדר וצדהו, ויון את דברי על ענק מלכו רבדהו (ר"ש הנגיד, אהוב נפשי חמדו, בן תהלים כה, ששון, יט). מדרך צעדיה למשכן בעדה כיום ואתמול על כסיל צעדת, ובירכתי בור רבדו ערש אשר אמש עלי כימה ועש רבדת (רמב"ע, דמעה בעיני, ברודי, נא). אבכה ואתגולל עלי ערש רבוד כעל סירים ועל סכות (הוא, תרשיש ז, 63). שיבה פני השחרות חדת לבוז תהי לו בוץ תהי רבדת (יהודה בן אבון, שיבה, שעה"ש 129). אי סות אמונתם ואי מלבוש הדר תמם ואפוד בד אשר אפדו, או אי צניפי מהללם צנפו, איה רביד ישרם אשר רבדו (יעקב בן אלעזר, לא אתמהה, שם 164). שמו רביד לצוארי רבדתיו ועל ראשי עטרות לי ענדתיו (ר"י זבארה, שעשועים, הקד'). מכם רדי נפשי ועל עפר שבי ערש לך רבדתי תמול שם תשכני (עמנואל, אויה לנפשי, מחברת ד, 35). בגד עדים על ערשיך תרבוד ומגאון לבבך הערל תהיה אבוד (עזרא הבבלי, תוכחת מוסר ה כד). ונתכו כמו מים שאגותי ודמעתי על ערשי רבודה (זכריה אלצ'אהרי, ספר המוסר כ"י תימנ').

— הִפע', °הִרְבִּיד, שם רְבִיד וזֵר: כל האמונים יהיו נא נקבצים ומילוי כל חפצים ליקירינו וחשובנו וזקיננו כב' קד' מר' ורב' דויד זר לו להרביד (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 135). — ואמר הפיטן: כל אויביך, להאביד, ואוהביך שמחות להרביד,במלכות משיח בן דוד (אום כאישון, יוצ' שמע"צ). תביאמו קרית חנה דוד, אל רם ונשא תרביד (ויושע אל, יוצ' ז פסח).