רְבָד
*, ש"ז, — רֹבֶד של חמר חוצץ: ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן, כל ת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי, רבינא אמר רבד איתמר, ולא פליגי, הא בגלימא הא בלבושא1 (שבת קיד.).
1 [רש"י מפרש: רבד, שכבת זרע, וממשיך: בלבוש שהוא תחתון רבּד אין, רבב לא, ע"כ. אך למעשה ספק הוא אם כונת ההערה "ולא פליגי" וכו' לנוסחה ולא לעצם המאמר, ועי' רְבָב, הערה. ור"ח כתב: רבד מל' מרבדים רבדתי ערסי, פי' דם יבש כדרגסי' בנדה פ' תינוקת ריבדא דכוסליתא, אמר רמי בר אבא האי ריבדא דכוסילתא עד ג' יומין לא חייץ מכאן ואילך חייץ. וזה שגרס רבד הבין גם בענין הבנה שונה מן רבב.]