ב. רַבָּה

1, ש"ז — כנוי לאלהים כקריאה במשמ' גדול הוא: אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט רַבָּה2 (תהל' סב ג). אל נערץ בסוד קדשים רַבָּה ונורא הוא על כל סביביו (שם פט ח). ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רַבָּה3 (שם קי ו).



1 [היו שראו במלה זו מלת קריאה כדגמת סֶלָה או הַלְלוּיָהּ (עי' מנדלקרן, היכל הקדש); אך כמו מלים אלו, כן גם מלת קריאה זו היא בעקר תהלה לאל: רַבָּה, גדול הוא; ואולי בעקר כצורה ארמית שאינה מגוף המזמור. ובתהל' פט ח מקבילה המלה אל נערץנורא, מה שמורה על משמעותה.]

2 [אין לקשר רַבָּה גם כאן עם הפעל שלפניו, אלא היא קריאה לתהלת האלהים.]

3 [גם כאן יש לראות רַבָּה כלשון קריאה, כשבח לאל, ולא כתאר של ארץ, כי אין ארץ באה כאן במשמ' הארץ במלא רחבה אלא במשמ' למטה, ואין כאן ענין לאמר עליה שהיא רבה.]

חיפוש במילון: