*, רובה, רובא1, ש"ז, — נער, בחור, Knabe; garçon; boy: הרובא שנשא עקרה וזקינה ויש לו אשה ובנים או שותה או לא נוטלת כתובתה (תוספת' סוטה ה ב). אשר ארש אשה, אין לי אלא רובה שנשא ריבה, מנין רובה שנשא אלמנה, אלמון שנשא ריבה מנין, תלמוד לומר אשה מכל מקום (ירוש' שם ח ו). והרובא שנשא עקרה וזקנה ואין לו אשה ובנים מעיקרא לא שותה ולא נוטלת כתובתה (בבלי שם כו.). את כרוב ממשח וכו' את הוא שגרמת לאותו הרובה2 שימות (ר' חייא בר ברתיה דר' ברכיה מש' ר' ברכיה, מד"ר בראש' ט, תיאודור, 70). — ומ"ר רֹבִים, רובים, רובין: בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, בבית אבטינס, בבית הניצוץ ובבית המוקד, בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות והרובים שומרים שם, בתי המוקד כיפה וכו' וזקני בית אב ישנים שם (תמיד א א). רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן3 (ר' יוחנן, ירוש' חלה ד י). אמר ר' יניי, הרובין היו אומרים בתרומה שנעשית על גב הקודש וכו' ואני אומר אפילו נעשית על גב עצמה, אתיא דר' יוסי כרבי ינאי ודר' ירמיה כרובים (שם חגי' ג ד). פרחי כהונה איש כסותו בארץ, אמאי, התם (לעיל) קרי להו רובים הכא קרי להו פרחי כהונה, אמרי, אין, התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים, הכא דמטו למעבד עבודה קרו להו פרחי (תמיד כו: - כז.). אמרי בני ר' חייא, מצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי העורף ומולק וכו' א"ר ינאי, יקבלו הרובין4 את תשובתן (חול' כ.). — ובסהמ"א: ז' חלקים יש באדם, ראש, גרון, וכו', ז' קומות, ילד, נער, רובה, עלם, איש, שב, זקן (מדרש תדשא ו, בית המדרש ילינק ג, 168). בפיהמו לשומה לערכה כדברה, לתלף שעריה בסמנין במסורה לכל רובה להסדירה (שו"ת הגאונים מן הגני', גינצבורג, 279). אותם שהם עדיין רובים ועושים עצמם רבים כמו רבנים (ר"י ברצלוני, הקד' יצירה, 4). — ואמר הפיטן: רובים עלי אש זרה פגעה בם באף גזרה (ר"א קליר, אומץ אדירי, מוסף א ר"ה). פעולת הרובים מעוט מלאכת, פריעת שכר רבה והולכת (שלמה הבבלי, אין כמדת, סליח' יום ג). נעימות לוייך באבוביך עוד תעדי תפיך טלול רוביך ברחוביך (מאיר בר יצחק, אור, מעריב ב פסח). רובים ימציאוהו מחתות דקה, ריקן כף להריקה (משלם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, Elbog. Stud., עמ' 130). כנעימת גלגלים, כנגון רובים, כנגינת כרובים, כרנן אופנים (אקחה בראשון, סלוק א' סכות). רובים ופרחים לחצים ושלחים, בכורות וטפוחים ביגון נאנחים (ברוך בן שמואל, אצבעותי, קינ' ת"ב). פרחי ורבי ביד צרים מגן (בנימין, ברית כרותה, סליח' מוסף יוה"כ). קצרו יריבי קמות אבי, דמו להכרית ישישי ורובי (קלונימוס בן יהודה, אדברה תחנונים, שחר' יוה"כ). ייראך קנוי וקונו, עוצר ולגיונו, רובה ועלמה, חלש ותופש פגיונו (ייראך, שחר' יוה"כ).
1 [מלה עברית זו שבתו"מ היא תמורת הארמ' רָבְיָא, כאמרם, בבבל קורין לינוקא רביא (סוכ' ה:), כלו' הילד הגדל ורָבֶה. ובכתיב שבתו"מ (השוה למשל רבי יצחק רובה, ירוש' ברכ ו א) נתערבבה מלה זו במלה אחרת, ארמית, רובה, רובא, היא רָבָּה, רַבָּא, מבטא אחר במקום רַבָּא, הגדול, כדגמת הכתיב שובא במקום שַׁבָּא, שַׁבָּת, ועי' ו. רֹב. וכן בא רובו במקום רַבּוֹ כדעת המפרשים בירוש' יבמ' ד יא: אמר ר' יוחנן, כל מקום ששנה סתם משניות דרבנן, עד שיפרש לו רובו, ר"ש בן לקיש אומר, כל סתם משניות דר"מ, עד שיפרש לו רובו.
ואמנם נסה ש. גנדז (Proc. Amer. Acad. VII, עמ' 5 וכו') לבאר רובה, רובא כמלה אחת בכל מקום במשמ' נער שונה משניות, (וכן גם נער, שמות לג יא) כדגמת רַאוִ راو בערבית, אך קשה לקבל דעה זו.]
2 [בהוצאות: כרוב. ועין בהערת תאודור שם.]
3 [בירוש' שם נוספה הערה בארמ', שאיננה של ר' יוחנן: מאן אינון הרובין, תרגמוניא. אך אין הערה זו באה לבאר את המלה (כדעת גנדז) אלא את הענין, כדגמת הערות אחרות, כגון "מאן הדיוטות וכו' כותאי" (סנה' כא:) וכדומה.]
4 [במקום זה מדֻבר בסנה' לח. על בני ר' חייא בכנוי דרדקי.]