1, פ"י, רִבְעָהּ, — רָבְעָה הבהמה, שכבה לזרע, ושכב אדם עם בהמה: ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה ואשה לא תעמד לפני בהמה לְרִבְעָהּ תבל הוא (ויקר' יח כג). ועי' רִבְעָה. — ובתו"מ: דיני נפשות בעשרים ושלשה, הרובע והנרבע בעשרים ושלשה (סנה' א ד). נתערבו (הזבחים) בשור שנעברה בו עבירה או שהמית בן אדם וכו' ברובע ובנרבע ובמוקצה וכו' ירעו עד שיסתאבו (זבח' ח א). כל דאסורין על גבי המזבח אוסרין בכל שהן, הרובע והנרבע והמוקצין והנעבד והאתנן וכו' (תמורה ו א). ומנין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד (שאין מקריבים אותם) ת"ל תועבת ה' אלהיך הוא (ספרי דבר' קמא). (העידו העדים) פלוני רבע השור, והוזמו, נהרגין ואין משלמין ממון (רבא, סנה' י.). לוקחין מהן (מהעכו"ם) בהמה לקרבן ואין חוששין לא משום רובע ולא משום נרבע ולא משום מוקצה (ע"ז כב:). יכול שאני מרבה הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד וכו' (ר"ש, זבח' פד.). — *ובמשמ' העקרית של משכב בהמות זו עם זו: והלא הוא מביא לה (לבהמה) זכר והוא רובעה והיא יולדת (ירוש' ע"ז א ו). בקורת של אנטונינוס היתה רובעת2  והרביעו ממנה בקורת של רבי (מד"ר בראש' כ). כך היה אבינו יעקב נותן את המקלות בשקתות המים והיתה בהמה באה לשתות ורואה את המקלות ונרתעת לאחוריה והזכר רובעה והיתה יולדת כיוצא בו (שם שם עג). — *וכמו נִפע', רוֹבַעַת, במשמ' נרבעת, שרובעים אותה: והלא מביא לו (לסוס) נקיבה והיא רובעת ממנו והיא יולדת (ירוש' ע"ז א ו). — *ובהשאלה, רבע אדם את האדם, שכב עם זכר משכבי אשה: פלוני רבעו לאונסו, הוא ואחר מצטרפין (להעיד) להרגו (רב יוסף, סנה' ט:). יייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, רב ושמואל, חד אמר סרסו, וחד אמר רבעו (שם ע.). — *ורָבַע הגשם את האדמה, הרוה והפרה אותה3: ולמה נקרא שמה רביעה, שרובעת את הארץ (תוספת' תענ' א ד). מאי לשון רביעה, דבר שרובע את הקרקע (ר' אבהו, תענ' ו:). — ובסהמ"א: ואם ראה אותם (בהמות משני מינים) רובעים זה את זה אינו זקוק להפרישן (רמב"ם, כלאים ט ב). והביא ראיה אחרת משור אחד שסרסוהו ורבע פרה וילדה (שער השמים לאבי הרלב"ג ט). לפי שהבהמות היו רובעים ונרבעים לכן אמר איש ואשתו, שיביא דוקא אותן שלא רבעו ונרבעו בבני אדם (פענח רזא עה"ת, נח, ה.). — ואמר הפיטן: אנה ימצאו רובעי בהמה ושוכבי זכר ברגם מבולעים (רסע"ג, אזהרות, סדור רסע"ג, רח). — ואמר המשורר: יתמלאו יתלחשו עלי בני נבל והנרבע והרובע, בזו ללבי לעגו לשכלי אשר אתמול עדת הרוזנים בלע (עמנו', מחב' א, 4). — °ועל דבר דומם, רָבַע, היה מונח, שכוב: רביע נקרא כן יען הוא רוכב ורובע על התיבה כי הוא נקודה מושמת עליה וכו' (מקנה אברם, שער בטעמי המקרא). — בינ' פָעוּ', °רָבוּעַ, במשמ' רָבוּץ, רובץ, ואמר המשורר: ואין טוב אם אהי שכב כפתים בלי לבב בבית מדות רבועים (ר"ש הנגיד, דבריך בתוך לבי, ברודי, 43).

— הִפע', תַּרְבִּיעַ, — הִרְבִּיעַ את הבהמה זו בזו, עשה שיִרְבַּע זכר הבהמה את הנקבה: בהמתך לא תַרְבִּיעַ כלאים (ויקר' יט יט). — ובתו"מ: כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים ואינן אסורין אלא מלהרביע (כלא' ח א). פרדה שתבעה זכר אין מרביעין לא מן הסוס ולא מן החמור אלא מן הפרד (תוספת', שם א ח). בקורת של אנטונינוס היתה עוברה4 והרביעו של בית רבי ממנה שוורין5 ויש מהן שילדו וכו' (ריב"ל, ירוש' נדה א ג). אין מרביעין בחולו של מועד (מו"ק יב.). חמורה שתבעה מרביעין עליה זכר בשביל שלא תצטנן (ר' יהודה, שם שם). המרביע שני מינים שבים לוקה (ב"ק נה.). שהרביע בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל (ר' יוחנן, סנה' קח.). המרביע מחית הים מהו (ר' ירמיה כהנא, מד"ר בראש' ז). — ובסהמ"א: הרביע חמור על סוס נקבה6 וילדה פרד (רש"י, בראש' לו כד). ואסור לישראל ליתן בהמתו לעכו"ם להרביעה לו (רמב"ם, כלאים ט ב). — °ואף על משכב אדם עם בהמה: (לא תגדל האשה כלב) שמא תתאוה ותרביענו עליה (רש"י, ע"ז כב:, ד"ה לא תרבי). — ואמר הפיטן: יהר לץ והעמיד מסלה טכוס בחורי בזמה סלה, חמוקי ירכי בם לפסלה, זרע להרביע ולהתעיב סגלה (ר"א קליר, תמימים, קרוב' שבת זכור). — ואמר המשורר: מי יאמין בם יאמין כי הזמן עפרה לאריה יהיה מרביע (רמב"ע, אל השחקים, ברודי, קסג). — °ועל הגשם7, הפרה ה' את הארץ בגשם, ואמר הפיטן: אנא פתח לנו אוצרות רבעך, ציה מהם בהרביעך (אנא אזון, הושענות להו"ר).

— נִפע', *נִרְבַּע, — רָבְעוּ אותו: דיני נפשות בעשרים ושלשה, רובע ונרבע בעשרים ושלשה (סנה' א ד). ומנין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד (שאין מקריבים אותם) ת"ל תועבת ה' אלהיך הוא (ספרי דבר' קמח). והרי מביאין לה זכר ונרבעת ממנו (ירוש' פסח' ד ג). וולד הנוגחת אסורה, היא וולדה נגחו, וולד הנרבעת אסורה, היא וולדה נרבעו (רבא, ע"ז עד.). — ובסהמ"א: כמשכב זכר שהוא הפך חפץ השם ונתעב בתולדה וככה מין אחר ואשה נרבעת והעריות הקרובות מאד (ראב"ע, יסוד מורא ה). הנרבעת לבהמה אע"פ שהיא בסקילה, לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי לא נבעלה לאדם (רמב"ם, אסורי ביאה יח א). האיש אשר תורת בני עמרם חלל בנבלות פיו אשר זכר, פועל לכל עובר ושב עצמו נרבע עלי ארבע לכל זכר (ר"י חריזי, תחכ' נ, 432). ואם יצרו יפתהו לשכב משכבי אשה עם זכר, ישים נגד עיניו כשיתמלא זקן הנרבע (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר ד). — ואמר הפיטן: בושת אשה הנרבעת לבהמה ושוכב בזכור תעל צחנתו ובאשו (רי"צ בר ראובן, אזהרות, יח:).

— פִע', *רִבַּע, — רִבַּע את האדמה, השקה אותה מים: מכיון שהוא מרבעה8 היא עושה יותר לשנה הבאה (ר' יוחנן, ירוש' פאה ז ה). — ובמשמ' הרביץ, השכיב: ירבעם, שריבע9 עם (סנה' קא:).