א. רַבָּנוּת

* 1, ש"נ, — שררה, נשיאות, Herrschaft; domination: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות (שמעיה, אב' א י). שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם, מי שנתונין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך והמנהיג עצמו ברבנות (רב יהודה, ברכ' נה.). מפני מה מת יוסף קודם לאחיו, מפני שהנהיג עצמו ברבנות (ר' חמא בר חנינא, שם שם). אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו (רבי יוחנן, פסח' פז:). דברי חכמים כדרבונות, אל תקרי כדרבונות אלא כדרבנות2, כשיעקב גזר שתהא הרבנות לאפרים קיים הקב"ה דברו (מד"ר במד' יד). — ובסהמ"א: ושמואל מיכני אריוך ושבור אבל כנוי של רבנות לא (ערוך ערך אביי, דפוס ראשון). רבה, הכי קרו ליה, לשון רבנות (רש"י, פסח' מ.). על ידי שמתנשאים ברבנות הם מתים (הוא, שם פז:). ובבקשת השררה והרבנות יארעו לנו נסיונות בעולם ורעות (ר"ש א"ת, פי' המשנ' לרמב"ם, אב' א י). שהוא נבדל מכל היצורים ברבנותו ומהנמנע שישתתף אחר עמו במעלת מציאותו (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ב ח, 54). — ואמר המשורר: שחת עמוקה נכונה לאחי שפלות ושאול פתוחה לבן אדם במסכנות, אכן לצופה בסוף טוב לב בדלות עם לכת עלי קשט מן רשעה ורבנות (ר"ש הנגיד, בן משלי א'סט, ששון, רמח). — °ובמשמ' אלהות3: כי העיון בעצמים הפשוטים וכו' היא המנוחה הגדולה והתענוג הגדול לנפש המדברת, וכפי כח הנפש בידיעתם וכו' יהיה כחה בידיעת הרבנות כלומר האלהות (לקוטי מקור חיים לרשב"ג ג לא)4.



1 [כנראה מתבארת מלה זו בהוראתה כקצור לשון של הארמ' רברבנות(א), רורבנות(א), הבאה באותה משמ' בארמ' שבתו"מ ובסור'. ועי' ב. רַבָּן, הערות.]

2 [ואולי הכונה כרֹרבנות, ועי' בהערה שלפני זו.]

3 [עין רַבָּנִי.]

4 [ועי' קלצקין, אוצר המונחים הפלוסופיים ד, רֶבּנוּת, 20.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים