ש"ז, כנ' רַכָּבוֹ, — נהג הרֶכֶב במלחמה1, Wagenlenker; cocher; driver: ואיש משך בקשת לתמו ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לְרַכָּבוֹ הפוך ידיך והוציאני מן המחנה כי החליתי ותעלה המלחמה ביום ההוא והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם (מ"א כב לד-לה); וכעין זה (דהי"ב יח לג-לד). והצפה עמד על המגדל ביזרעאל וירא את שפעת יהוא בבאו וכו' ויאמר יהורם קח רַכָּב ושלח לקראתם ויאמר השלום וילך רכב הסוס לקראתו ויאמר כה אמר המלך השלום (מ"ב ט יז-יח). — ואמר הפיטן: דרך ארץ מקום שרכב מנהיג שם מושכים ופונים וכָן מנהיג ומושך בעל כרחם נפנים (משה בר קלונימוס, אמץ גבורותיך, קרוב' אחרון פסח).