קל לא נמצא במקרא, ועי' רֹקֵם1.

— פֻע', רֻקַּמְתִּי, — רֻקַּם, שרקמנו, ארגו ויצרו אותו: אשר עשיתי בסתר רֻקַּמְתִּי בתחתיות ארץ (תהל' קלט יה). — ובתו"מ: ביצת השרץ המרוקמת טהורה (חול' ט ו). המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם וכו' הבא אחריהן בכור לנחלה ואינו בכור לכהן (בכורות ח א). מה עשה המן, עשה לו צלם מרוקם על בגדיו ועל לבו וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לע"ז (מד"ר אסתר ז, אחר הדברים האלה). — ובסהמ"א: וביד כל אחד ואחד (מן הצדיקים) כוס של זהב מרוקם באבנים טובות ומרגליות (א"ב דר"ע כ, ורטהימר, לה). — ואמר הפיטן: רקם יציר בעוז נאמו (ריט"ע, אאמיר מסתתר, יוצר שבת הגדול).

— פִע', *רִקֵּם, — יצר בהשאלה בתמונת הרוקם בגד: ביום ראש השנה בשעה ראשונה עלה במחשבה וכו' בה' רקמו, בו' עשאו גולם וכו' (מד"ר ויקר' כט). המכניס בריה אחת לתוך כנפי השכינה מעלין עליו כאלו הוא בראו ויצרו וריקמו (ר' חוניא, שם שה"ש א, לריח שמניך). — ובמשמ' פ"ע, כמו רָקַּם: ביצים שריקמו וכו' אסורין משום שקץ (ירוש' ביצה א א). חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ וכו' שאם ריקמה וניקבה בכעדשה מטמאה (חול' סד.). — ואמר הפיטן: גמר אומר ואז יעץ בשכל גולם לרקם בצלם ולא אחר (יוחנן הכהן בן יהושע, אזכר סלה, עבודה, מחז' איטל' ב, קכט.). גויו ריקם בשר ודם (אשמיע במקהלות, הברמן, ידיעות מכון שוקן ה, פו).

— קל, °רָקַם, — כמו פִע', ורוקם מן המליצות חליצות (ר"י חריזי, תחכ' יו, 160). היה עושה מסך לפתח האוהל מעשה רוקם והוא שמתקן את הצורה על הבגד ואח"כ רוקמה במחט (עמנואל ריקי, מעשה חושב ג ד). — ואמר הפיטן: נתן בעתותיו עת הובילני רוקמי (ר"א קליר, איכה את אשר, קינ' ת"ב). נעשה אדם בצלמנו מלל, רקמו והנשימו ועזר לו כלל (ר' בנימין, אלהינו, מחז' איטל' א, סד.). — ואמר המשורר: רקם כתבו ובא רצוף צפון אהבה (יהודה בן גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 125). — בינ' פָעוּ', רָקוּם, ואמר הפיטן: רדת טל תרעיף רקומה (ינאי?, אור טל, זולאי, שסב). לא תרצח ברוב רקום (ר"י הלוי, וירד איש, רהוטה, זמורה ח, 295). ואמר המשורר: והבטתי אלי צורה אימה אבל היתה בתוכן (כך!) דג רקומה (ר"ש הנגיד, הלכושל, דיואן, הברמן ג, 23). אזי באו אלי מצע משובץ בארגמן ומכלולים רקומים (הוא, התדע, שם, 12). ורוח תעבר על הררי מר ובינות הערוגות הרקומות (ר"י הלוי, רדה עב טל, זמורה ג, 181-180).

— הִפע', °הִרְקִים, — הלביש בגד רקמה, ואמר הפיטן: וענקים הכנע ומכלולנו הרקים, הרקים שש ומשי לעם בך דבקים (רסע"ג, ענה תאיבי, הושענה, סדור רסע"ג, רמד). הרקים על אדם שם שבט ראובן (רשב"ג, בבכי גשו, ביאליק-רבניצקי ב, 213).

— התפ', °הִתְרַקֵּם, כמו פֻע': ביצת עוף טמא שהתחיל האפרוח להתרקם בה ואכלו לוקה (רמב"ם, מאכלות אסורות ג ח).