*, רֶקֶם, ש"ז, מ"ר רְקָמִים, — כמו א. רִקְמָה: התנופפי ברוב הדרך המחושקת בריקמי זהב (רבי יצחק נפחא, ע"ז כד:). — ואמר הפיטן: אם לפי בנינו ורקמו כחרש מן החמר לקח (רסע"ג, אם לפי, תוכחה, סדור רסע"ג, תג). — ואמר המשורר: מלבש, משבץ, מרקם ברקם, כסותו גאותו ולא זע ולא קם (ראב"ע, מלבש, כהנא א, 12).