1 [השבעים, הוולג' והסור' תרגמו מלה זו כלשון שעוה (cera, ϰηϱός ,שעותא), והתרג' הארמי תיבללא (מלה שאיננה בשום מקום אחר). כשם לבעל חיים הבינו או דרשו חז"ל את השם, ופרוש זה בא אצל הפרשנים שבימי הבינים על יד ההבנה: שבלת מים, וזה לשון מנחם: קבוץ מים; וריב"ג מזכיר פרוש זה וממשיך: ויכשר אצלי שאומר בשבלול עניין אחר והוא שאדמהו לדברי רבותינו ז"ל אמר רב יהודה אמר רב כל שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה ברא שבלול לכתית וראיתי בפרוש לרבנו האיי שהוא ממיני השרץ והכתית היא סמיטה ואין ספק שהוא רמש רך ולח ראוי לרכך הסמטות ע"כ, וראב"ע: והוא כדמות דג במים שימס בהליכתו ויש אומרים כי למ"ד שבלול כפול והוא כמו שבולת מים גם הוא נכון, ע"כ, ובפרושו הראשון הוא מתכון למיני ה־medusa שבים. שמוש המלה במשמ' חלזון, המקֻבל בסהמ"א ביותר, מֻיסד הוא בעקר על פרוש רש"י למקרא (יש פותרין לימצ"א – הוא limax ברומ') ולגמרה (שבת ע"ז:).
פרושה הנכון של המלה תלוי בהבנת כל המשפט, הקשה במבנהו: כמו שבלול תֶּמֶס יהלך. ואולי יש להבין תֶּמֶס לא כש"ע או כפעל בנקבה, אלא כפניה בגוף שני אל אלהים, בהמשך לצווי שבפס' ז: כמו שבלול תָּמֵס את הרשע ויהלך. ולפי זה יהיה הפרוש שבלת מים, זרם מים, הקרוב ביותר, בהמשך אל: ימאסו כמו מים יתהלכו למו שבפס' ח.]

2 [או כדעת ראב"ע, או כדעת ריב"ג ורש"י, שנזכרו בהערה הקודמת.]

3 [נ"א: שבלון לחזיות.]

4 [וכן בארמ' שבתו"מ שבלולה, שבלוליה (ירוש' נדה ג ג).]