1 [מבטא זה של המלה השתרש בדבור ובספרות, ע"פ הבנה לא מדֻיקת של שימושי הלשון הארמית שבתו"מ, שהמלה העברית שאולה מהם. אך למעשה אין אף בארמ' שבתו"מ אלא צורת בינו' שָׁיֵךְ במשמ' דָּבק (ועי' שִׁיךְ, הערה), כגון: אם אינו ענין להיכא דשייך (ז"א למקום שהוא דבק בו), תנהו ענין להיכא דלא שייך  (קדוש' מב.). כארמ' ולא כעבר' יש לראות (עי' גם בכר, ׁExeg. Terminoligie II 216) את המילה שייך בנאמר במד"ר בראש' מה: הוא דהוא אמר ליה הבט נא השמימה אינו שייך (ז"א: אינו דבק, אינו מצטרף) לומר הבט אלא מלמעלה למטה ע"כ, וכנראה צ"ל לא (בארמית) במק' אינו. על יסוד שימוש זה נהגו לומר בדבור עממי גם בשאלה: מה שייך (לומר), במשמ' כיצד אפשר לאמר זאת.]