1, קל לא נמצא במקורות.
— פִע', °שִׁיֵּךְ, — יִחס לדבר או לאדם, zuweisen; assignen; to assign, נוהג בספרות ובדבור.
— הִתפ', °הִשְׁתַּיֵּךְ, — היה שַׁיָּךְ, angehören; appartenir; to belong, נוהג בספרות ובדבור.
1 [אמנם מסתבר שהיה פעל זה (שִׁיךְ או שׁוּךְ), שהוכנס לעברית אך כגזירה חדשה מן שַׁיָּךְ, בעקר קַיָּם בעברית שבמשנה, בצורת נפעל ובמשמ' דבק בדבר (כהוראת הפעל בארמ' בצרופים כגון: שכירות בשאילה מישך שייכא, ב"מ, צח:). כי שימושי לשון אלו שבמשנה, כגון: העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה פטורים מן החלה עד שישוכו (חלה ב ד), קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה (שם ד ה), מקרצות נושכות זו בזו וככרים נושכין זה בזה (טהר' א ז, ועי' ערך נָשַׁךְ, משמ' א) בסוף ), במשמ' דביקה, אינם מתבארים באמת כלשון נשיכה, וכן אין שימושים כאלה מן נכת, הבא בארמ' ובסור' במקום נשך בעבר'. וכנראה לפנינו צורות נפעל קדומות מן שוך, שיך במשמ' דבק, שלא הֻכרו כאלה, ושהשי"ן שבהן היא שי"ן קימת אף בארמ', ואינה הופכת לתי"ו כבפעל נשך - נכח.]