שׁין

1 ממנו שין, *שִׁין. ב. שֵׁנָה, ועי' שתן, והנגזר ממנו.



1 [גם באשור' שָׁנֻ, ובבנין אפתעל אִשְתִין (השתין), שִינָתִ (שתן), בארמ' וסור' תון, בכוש' שֵׁנַ (השתין) בערב' מת'אנה مثانة, כיס השתן.]

חיפוש במילון: