שִׁין

1 כמו הִשְׁתִּין, עין שָׁתַן.



1 [פעל זה היה קים בלשון במקרא וממנו השתין, בעקר כצורת התפַּעֵל או התפָּעַל, כעדות האשורית אִשְתִין מן שָנֻ. אך הנקוד כבר הבין פעל זה כצורת הִפע' מן שָׁתַן, ועי' שם.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים