*, ש"נ, — שה"פ מן שָׁפַת, ובפרט שימת קדרה לבשול: שלש אבנים שעשאן שתי כירים וכו' נטמאו שתים החיצונות אם היתה האמצעית גדולה נותן לזו כדי שפיתה מכאן ולזו כדי שפיתה מכאן והשאר טהור (כלים ו ג). נמצא (שרץ) מקום הנחת העצים וכו' ר' יוסי אומר כנגד שפיתת הקדירה ולפנים טמא, מכנגד שפיתת הקדירה ולחוץ טהור (שם ח ח). שתי אבנים גדולות וכו' שהתקינן להיות שופת עליהן יורה גדולה או מיחם גדול אינו טמא אלא צורך וכמה הוא צורך מקום שפיתת1 טפח (תוספתא כלים ב"ק ה ג). כופח מקום שפיתת קדרה אחת, כירה מקום שפיתת שתי קדרות (ר' יוסי בר חנינא, שבת לח:). — ובית שפיתה: בור2 שיש בו בית שפיתה טמא ושל עושי זכוכית אם יש בו בית שפיתה טמא במקור נדפס 'טהור'. (כלים ח ט). — ובסהמ"א גם במשמ' מקום שפיתה: בכירה מקום שפיתת הקדירה (רש"י, עירוב' כט.). וכשנחלקה (הכירה) לארכה נטלו שתי שפיתותיה ואם נחלקה לרחבה שתי השפיתות קיימות זו לבדה וזו לבדה (ר"ש, כלים ז ג). ג' ד(ברים) חלומן טוב, נהר, שפיתת קדרה וחטים וכו' שפיתת קדרה מנין שנאמר תשפות שלום לנו (הלקוטים, פרקי רבינו הקדום ג, גרינהוט ג, מ.).
1 [נ"א שפיתה, ועי' ליברמן, תוספת ראשונים.]
2 [נ"א כור.]