ש"ז, — מה שנשפך מדבר ומקומו: והוציא את כל הפר וכו' אל שֶׁפֶךְ הדשן וכו' על שֶׁפֶךְ הדשן ישרף (ויקר' ד יב). — ובסהמ"א: צקון לחש, שפך שיח ותפלה (רש"י, ישע' כו טז). וכן כאשר תעיין ענין הריחיים וכו' ויניע האסנייה היושבת חוזק שפך המים (אמו"ר לראב"ד א ה, 19). — ואמר הפיטן: צומתים חיינו בשפך דמנו להעכר (שמעון אבן אבון, אני קראתיך, סליח' ב עשי"ת, מנהג פולין). לשפך הדמים לשמך מהֻדמים חטאי מאדמים (אפרים מרגנשבורג, אני אני המדבר, סליח' למוס' יו"כ). יהיו לרצון אמריו ושפך שיחו (אליה בר שמעיה, אקרא בשמך, סליח' יום ג). שפך שיח עמך תחון ותען שלמיך (שלמה נעמן, אזעק אל אלהים, סליח' ג עשי"ת).