שַׁפִּיר

° 1, ת"ז, — יפה נאה schön; joli; handsome: ולא שפיר שהללו ילכו לקבל תורה והללו ילכו לבית הטבילה (ר"ח, שבת פז.). ועיינתי בחיבורו וכו' אשר אסף בחכמתו דברים שפירים נעימים (פנקס ועד ד"א, שנת שסז, היילפרין, 23). — ואמר המשורר: החַיטים בועטים, הסַפרים מספרים ספורים שפירים (יונה הכהן רפא, חגיגת הקרנול, מבחר השירה העברית באיטליה, שירמן, שכט).



1 [ע"פ הארמ' שבמקרא (דנ' ד ט, יח) ובתו"מ.]

חיפוש במילון: