שׂוא

1, ממנו שָׁאוֹן, שׂוּא, שִׂיא, תְּשׁוּאָה, ועי' נשׂא.


1 [אין שוא זה אלא צורה קצרה המשמשת בלשון השירה, במק' נשא, ויש לגזר ממנה אף שָׁאוֹן, תְּשׁוּאָה, בשנוי מבטא השין בתקופת בעלי המסרת, כלשון נשיאת קול, נשיאת חן וכד', ועי' בנאמר בערכים אלו.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים