שׂוא
1, ממנו שָׁאוֹן, שׂוּא, שִׂיא, תְּשׁוּאָה, ועי' נשׂא.
1 [אין שוא זה אלא צורה קצרה המשמשת בלשון השירה, במק' נשא, ויש לגזר ממנה אף שָׁאוֹן, תְּשׁוּאָה, בשנוי מבטא השין בתקופת בעלי המסרת, כלשון נשיאת קול, נשיאת חן וכד', ועי' בנאמר בערכים אלו.]
אולי הבחנת שדפי היוצר ותצוגת היצירות השתנתה. האתר נמצא בעיצומה של הסבה לתצוגה חדשה. בתום התהליך נספק הנחיות והסברים. אנו מתנצלים על חוסר האחידות ועל אי הנוחות הזמניים.