ש"ז, — כמו שֵׂיבָה: ואחיהו לא יכל לראות כי קמו עיניו מִשֵּׂיבוֹ (מ"א יד ד). — ואמר המשורר: על במתי צדק פעמַי העמיד שיבי ורגלי תאוה מעדו (רמב"ע, פתו ימי נֹער, ברודי א, לט). מה לי ולזמן שיב נתנני על לב בנות עֹפר מאד כבד (הוא, הענק ה, שם, שנו). עיני חשקי משׂיב קמו נדו אל ארץ מאפליה (עמנו', יד הזקן, מחב' ד, הברמן, 125).