שֵׂיבוּת
* 1, ש"נ, — תכונת השׂיבה: הלכו ומינו את ר"א בן עזריה בישיבה בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות (ירוש' ברכ' ד א, וכעין זה שם תענ' ד א). — ואמר המשורר: שיבות זקֻני הסתיו הלבינו ראש עפרות תבל וחוצותיה (ישעיהו באסיון, שיבות זקֻני, מבחר השירה העברית באיטליה, שירמן, שסא). ועי' שֵׂיבָה.
1 [ע"פ הארמ' שבתרג' ובתו"מ: סֵיבוּ, סֵיבוּתָא.]