תְּקִיפָה
*, ש"נ, — שה"פ מן תקף: שינק בתקיפה אחת לא הניח טיפה מלוכלכת על פי הדד (כרית' יג.). — ובסהמ"א: לא קנה (את העבד) עד שימשכנו בתקיפה או שישתמש בו כמו שביארנו (רמב"ם, מכירה ב ג). וכששוחט הבהמה ותוקף ידו וחונקה מעט בתקיפת השחיטה, הרי הרג וחנק (דוד בן יצחק דה פומיס, צמח דוד, ערך עולה).