*, ש"נ, — מעשה התוקע בשופר, במיוחד במשמ' השמעת קול שופר אחד, לא מחֻלק לקטעים, בנגוד אל שֶׁבֶק וּתְרוּעָה1: אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ואין מוסיפין על מ"ח, בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות במקדש (סוכה ה ה, וכעין זה ערכ' ב ג). שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות וכו' ניקב (שופר) וסתמו, אם מעכב את התקיעה פסול (ר"ה ג ה-ו). סדר תקיעות שלש שלש שלש, שיעור תקיעות2 כשלש תרועות (שם ד ט). כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל ולתקיעת שופר וכו' (מגי' ב ה). כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה וכל מקום שיש הבדלה אין תקיעה (חול' א ז). הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם, על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה (תמיד ז ג). שמאריכין בתקיעות (סוכה נה.). כל מלאכת עבודה לא תעשו, יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה (ר"ה נט:). תקיעת ראש השנה ויובל דוחה את השבת בגבולין (שם ל.). ותקעת תרועה תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה (שם לד.)3. — ובסהמ"א: וכשעושין תקיעה במשרין אותה בסופה אינה יפה שהרי אותו קול שעושין בסופה אינו נדון מקול התקיעה שהיא פשוטה (ריטב"א, ר"ה ד, מז). כמה תקיעות חייב אדם לשמוע בר"ה וכו' (שו"ע או"ח תקצ). וגם במשמ' מעשה התוקע אוהל בארץ וכד': שקושרין בו מיתדי האהל בל יסע אותם מן הארץ ממקום תקיעתם (רש"י, ישע' לג כ). — °ומעשה התוקע עץ וכד' באדמה: לשון חבור ותקיעת עץ בארץ הוא (הוא, יחז' כג יח). וכן תלויי המגרדות טהורות אע"פ שמסמרין אלו משונין בצורתן משאר מסמרות התקיעה (רמב"ם, כלים י ב). — °ותקיעת כף, כסמל לערבות והתחייבות בכלל4: וראובן כתב שט"ח לערבים וגם תקע כפו לפדותם ולפצותם לכל מיני הפסדות מזה כתב שטר ובשטר כתוב תקיעת כף (ר"מ מרוטנברג, שערי תשובה, ג סט). כי כן פסק ר"י דלא נהגו בתקיעת כף להחמיר יותר מבשבועה והורה להתיר ע"פ חכם (שו"ת הר"מ פדוואה בשו"ת הר"י מינץ מה, סו:).