תָּרְצָן

°, ש"ז, — מי שמתרץ ומישב קֻשיות: רחמנים ולא רותחנים שופטים ושוטרים ודינים תמימים תאומים תרצנים ההם רבותינו וכו' (גאונ' בבל, מן, IX J.Q.R, יולי 1918, 175). כשאין התרצן יכול לתרץ את קושיות המקשן יאמר יגדיל תורה ויאדיר (אורי וישעי, שער התפלה יה, לבוב נד). השואל הספק נקרא מקשן, והמשיב נקרא תרצן (דוד בן יצחק דה פומיס, צמה דוד, מלות נכריות, ערך תרץ)1.



1 [בשם זה, תרצן, קרא המחבר בשעתו לעורך, שאז היה שמו טורטשינר, וכן בא השם בזכרונות ועד הלשון העברית משנת תרע"א- תרע"ב.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים