תֶּרֶץ

° 1, ש"ז,— מישרים2, ואמרו פיטנים: דורות צאצאים יעמדו בתרץ כימי השמים על הארץ (קטע מזמן הגאונים, סעדינה, שכטר, 67). ישרי נפשי תהלתו בתרץ כי גבה חסדו עליך עד שמי ערץ (שם, 74). יי' סתם שלישית מול מזרח במרץ, יי' עטרהו בה"א וא"ו יו"ד בתרץ (רשב"ג, אדני יי' אל רם, ביאליק-רבניצקי ה, 60). סרסור זרוז מרץ, ראש פרוז הרץ, סלול שלום ותרץ, הנצנים נראו בארץ (שלמה הבבלי, אור ישע, יוצר א' פסח). קדוש בששי השלים בתרץ ויאמר אלהים תוצא הארץ (יוסף טוב עלם, אאמיר מסתתר, יוצר שבת הגדול). והתבוננו קבוע שנים ולתקנם במרץ אלהיכם המשכילכם לחסר ולעבר בתרץ (את פני מלך, יוצר לשבת הפסקה ב').



1 בדברי שמואל בירוש' שבת יב א: המלחים את התירצין חייב משום בונה, אין התירצין אלא כתיב אחר במק' התריסין, התריצין (ע' קרויס, 593 II Lehnw) שהיא היונ' ϑυϱεός .]

 

2 [עי' בהערה לשרש תרץ.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים