ש"נ, — לפי ההבנה המקֻבלת מתנה1 וכד' Geschenk; présent; gift: ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו וְתְשׁוּרָה אין להביא לאיש האלהים מה אתנו (ש"א ט ז). — ובסהמ"א: להריק לו ממעל כל טובה ותשורה חשובה (אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, תרביץ א ג, 57). — °ותשורת המלך וכד': ואין גובין מהן (מתלמידי חכמים) לבנין החומה ותיקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן ולא לתשורות המלך (רמב"ם, תלמוד תורה ו י). או הנתפש על התשורה שנותן כל איש ואיש ואיש למלך בעברו עליהם או חיילותיו (שם, חובל ומזיק ח ה; וכן ש"ע ח"מ הרשאה קכח). — ואמרו פיטנים ומשוררים: שור בעד שור לתשור הסבת ועל כל תשורה תשורו שגבת (ר"א קליר, ערב אשר עלה, יוצר ב פסח). קחה לך תשורה בדלח אמרים, ומה טוב מנחות כמו זאת שלוחות (רמב"ע, תנו ציץ, ברודי, שא). נח נמלט מעברה ויצא בשלום ותשורה הקריב בהמה טהורה כי מעלת גרה היא (ראב"ע, אחד רבה אמונתך, איגר, 108). כי שם תבוא לך תשורה ספר תורה (הוא, שם, 145). כאלו הזמן חשק בלילית ומאהבה שלח לה תשורה (ר"י חריזי, נאם הימן האזרחי, שעה"ש, 183). — ובצרופים, *תשורת אהבה וכד': קחה שירה מישרת ישרה תשורת אהבה זכה קדומה (יוסף בן חסדאי, הלצבי, שעה"ש, 29). מנחה המה מפי רעיון ותשורת בין מאת יצר (רמב"ע, התרשיש שער י, מק"נ, 86).
1 [אמנם אין משמ' זו של המלה יוצאת ללא ספק מדברי הכתוב, אפילו בנקוד המסרת: ותשורה אֵין (ולא אָיִן) להביא, אבל אפשר, שעקר הוראת השם היא ראיון, מן שוּר במשמ' ראה (כדעת רש"י), אלא הואיל ונהג הכלל ולא יראו פני (ז"א פני האלהים) ריקם, על כן קבלו המלים ראיון ותשורה משמ' זו של מתנה שנתנה כשבא אדם להֵראות פני האלהים. התרגומים הקדומים נחלקים בהבנת המלה, ועי' גם בדברי (ראב"ע, ישע' נז ט): תשורה הוא דמי המראה והנבואות. השבעים מתרגמים πλεῖον, כנראה במשמ' יתרה שנותרה, ובנ"א ὑπόστασις (דבר מן הדברים), הסורי: זודא (שהוא כרגיל תרג' של צידה לדרך). ומענין ביותר הוא תרגום הוולג' sportula, שפרושו בעקר סל, טנא, שהביאו בו בשר קרבן או כסף, ואח"כ גם : סכום כסף. הבנה זו של תשורה כנראה הָשפעה מן היוונית ϑησαυϱός, שפרושה גם אוצר וכד' וגם (עי' במלונם של Liddle, Scott) כמו sportula, הטנא אשר הביאו בו מנחה וקרבן. והואיל ואין גזירה מסתברת למלה ϑησαυϱός ביונ', יתכן שהיא המלה תשורה העבר' שהשאלה מלשון זו או מכנענית לתחום הלשון היונ', וצ"ע.]