ש"נ, כנ' תְּשׁוּקָתֵךְ, תְּשׁוּקָתוֹ, — שה"פ מן שוק, שוקק, במשמ' רעב וצמא1: אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים, ואל אשך תְּשׁוּקָתֵךְ והוא ימשל בך (בראש' ג יו). הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תְּשׁוּקָתוֹ2 ואתה תמשל בו (שם ד ז). — ובמשמ' מָשאלת כלפי געגועי האהבה של איש ואשה, Begierde; désir; desire: אני לדודי ועלי תְּשׁוּקָתוֹ (שה"ש ז יא). — ובתו"מ: ארבע תשוקות הן, אין תשוקתה של אשה אלא לאישה, שנאמר ואל אישך תשוקתך, אין תשוקתו של יצר הרע אלא על קין וחבירו, שנאמר ואליך תשוקתו, אין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ, שנאמר פקדת הארץ ותשוקקה ואין תשוקתו של הקדוש ברוך הוא אלא על ישראל, שנאמר ועלי תשוקתו וכו' בשעה שאשה יושבת על המשבר היא אומרת איני נזקקת לבעלי מעתה, והקב"ה אמר לה תשובי לתשוקתך, תשובי לתשוקת אישך (מד"ר בראש' כ). — ובסהמ"א: ותתעורר התשוקה אליו ותטהר הנפש בו (ר"י א"ת, הכוזרי ה כג). מבחר בני אדם המושל בתאותו ולא תעבדנו תשוקתו (ר"י זבארה, ס' שעשועים ח, דודזון, 93). בהיות תשוקתו ממיתה אותו שהוא לא ישתדל במה שיניח התשוקה ההיא וכו' ואלו הניח התשוקה ההיא היה יותר טוב לו (ר"ש א"ת, מו"נ א לד). כיון שכולם מתנועעים בתשוקה לאותו צד (ר"י אברבנאל, פרוש מו"נ ב יט). — ואמרו משוררים: ארצה אבניו ועפרותיו אחנן, וחרבותיו ארוה במי דמעות תשוקתי (יהודה אבן גיאת, מבין עפאים, שעה"ש, 124). ועלה במחשבה תחילה בראת חמר וצורה והחפץ ואליו תשוקותיו (ראב"ע, בשם אל, ברודי, רלח). ופניתי למקומי ולבי נעזב לקורותיו, ואני מקלל חבר הקיני ותשוקותיו (ר"י אלחריזי, תחכמוני כ, קאמינקא, 203).