לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה

לאה אַיָלוֹן, משוררת וסופרת, נולדה בירושלים, ובה היא מתגוררת עד היום. גדלה בבית דתי, למדה ספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. עבדה בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בגבעת רם. שיריה הראשונים פורסמו בהיותה בת תשע־עשרה בכתב העת ״סימן קריאה״ (חוברת 9, 1979). עד כה פירסמה חמישה־עשר ספרי שירה, האחרון שבהם הוא אושר ושמחה (2016), וכן חמישה ספרי פרוזה. ב־2017 פרסם דן מירון מסה על יצירתה בשם ״גִצים בוערים בשירה ומעבר לה״.
שני קובצי השירה הראשונים, מתחת למים (הקיבוץ המאוחד, 1983), שעליו זכתה בפרס ניומן, וזהו גן־עדן (1984) כתובים בתנופה ובמודעות של משוררת בשלה, המציפה את תודעת הקורא ברצפים ארוכים של טקסט דיבורי־לכאורה ואירוני בגוף ראשון, הנע ללא הפרד בין ריאליה להזיה ומכיל תכנים פנטזמטיים אלימים, כמו האימהוּת הרצחנית כלפי ילדיה של הדוברת. בצמד הספרים הבא – ובא הירח ובא הלילה (1987), שזכה בפרס קרן תל אביב לספרות ואמנות, ודניאל דניאל (1988), שעליו זכתה בפרס ירושלים לספרות יפה – תופשת הפנטזיה הארוטית את מקומה של פנטזיית האימהות. האקסטזה המינית האלימה והפרובוקטיבית, המוגשת על רקע תפאורה אירונית של קלישאות תרבותיות ודימויים קולנועיים, יצרה קולאז׳ מתוחכם וכובש שהביא לה הכרה ופרסום.
בראשית שנות התשעים תפשה לזמן־מה הפרוזה את מקומה של השירה ביצירתה. ב־1992 ראה אור קובץ הסיפורים משהו קיומי (כתר, ״צד התפר״, בעריכת יגאל שוורץ), שהתגובות עליו היו מעורבות. היו מבקרים שראו בסיפוריה גילוי חדש ומרתק (אברהם בלבן, אריאנה מלמד) והיו שהאשימו אותה בכתיבה גרפומנית, בשימוש במיתוסים חבוטים של תרבות ההמונים המודרנית, בעיצוב של חללים סטריאוטיפיים של המגלופוליס הפוסט־מודרנית וכו׳ (רפי וייכרט). דומה שהאחרונים בחנו את הסיפורת של אילון – שאינה שונה במאפייניה הפואטיים העקרוניים מהשירה שלה – באמות מידה ביקורתיות המתאימות לקורפוס שונה לגמרי, זה של ״הגל החדש״ בסיפורת העברית. עיוות ראייה ביקורתי זה מנע מהם להבחין ביופי הרומנטי־אקזיסטנציאליסטי, מתקתק־מריר, של רבים מפסוקי הפרוזה השירית שלה. כמו, למשל, בקטע הפותח של הסיפור הראשון בקובץ: ״אם יש משמעות לחיים, כי הרי אין, אז גם לסוסי הבר הרצים במהירות עצומה, בזה אחר זה, בחשיכה הסמיכה, שאחריה יש תחנה אחת של אוטובוסים, וללוזריות החובטת בלב, של מישהו שתמיד נכשל למרות שהוא מנסה יותר מהמשוער, יש אז משמעות״ (7).

בקובץ השירים החמישי שלה, קאמלוט (1996), מסתמן מפנה. שירתה נסוגה מהאינטנסיביות המאנית־ארוטית, שהקנתה לשיריה המוקדמים יותר אחדות תמטית וקצבית, לעבר תחביר מוצפן ומפורק יותר וחיוויים מופשטים, תוך הקפדה על חלוקה גרפית של הטקסט, המאפשרת הפסקות נשימה.

בספרי שיריה הבאים – קן ביצים (1998), לינץ׳ (2000), יהודיות ויהודים (2001), מכרזת עליו מבחוץ (2002), שמא (2004), זכרו את השם (2007), הנה השם (2009) ואין דבר כזה, יש דבר כזה (2010) – ניכר מעבָר הדרגתי מדיבור אינטימי המתנהל בין ״אני״ ל״אתה״ לדיבור קולקטיבי וספק פוליטי, הפונה אל הרבים. הערצת הכוח שהתבטאה בספרים המוקדמים, בעיקר בפנטזיות ארוטיות סאדו־מזוכיסטיות של הדוברת, התגלגלה בספרים האחרונים להכרזות שבטיות־פשיסטיות גלויות, שהתחביר המפורק והמתעתע מקנה להן איכות דו־משמעית, ספק רצינית ספק אירונית.

אולם, מעיקרו של דבר, הפואטיקה שלה נותרה זהה לעצמה החל מפרסומה הראשון ועד היום. החומרים האופייניים, וכן אופן הארגון הצורני שלהם, נאמנים בדרך כלל לעקרון ה״מֶגָה״ המקסימליסטי, כפי שהגדירה זאת מאירוביץ (1993). רצפי הטקסט הארוכים, המזכירים לעתים כתיבה אוטומטית סוריאליסטית, גדושים בחיוויים היפרבוליים, בצד פירוקים אירוניים שלהם וחיבורים דו־משמעיים בין פנטזיות ״פרטיות״ ו״ציבוריות״. עוד טכניקה אופיינית היא יצירת ביטוי מטפורי משילוב של שני אובייקטים שאחד מהם כמעט תמיד קשור למזון או לחוש הטעם: ״שמלת הזנגוויל״, ״גלידה בטעם פרופסור״, וכדומה. לחוויית הגודש הבלתי־מובחן־לכאורה תורמים גם אזכורי שמות מהתרבות האמריקנית בצד מוצרים ממותגים, שמקבלים מעמד שווה למעמד של הירח, הכוכבים והים, ״גיבורים״ קבועים בשיריה. ניתן להגדיר מאפיינים רבים בפואטיקה הזאת במסגרת הגל הפוסט־מודרני בשירה ובפרוזה הישראלית, שאילון היתה ממבשריו.

אילון תוארה לא אחת בביקורת כמי שהושפעה עמוקות משירתה של יונה וולך, ואף נטען כי היא חבה לה את עצם קיומה הפואטי. טענה זו קוממה אותה (1993), ובצדק, בין השאר משום שכתיבתה מעידה הרבה יותר על השפעת הפרוזה האמריקנית עליה, ובמיוחד דמותה ויצירתה של סילביה פלאת׳. כך בגלישות בין המציאות להזיה, באירוניה המערטלת שוב ושוב את פיגומי הכתיבה, ובשילוב בין הומור רענן, כמעט ילדותי, למפלס ריגושי גבוה של חרדה ופחד מהימחקות ומאובדן עצמי.

אַיָלון התבצרה, כמו להכעיס, בתחומיו של יקום סובייקטיבי, מה שהפך את שירתה לא רק לביטוי ולמימוש קיומי של ה״אני״ הדובר בשיר, אלא גם לביזור ולפירוק שלו, שכן הוא מתהווה ונפרם מחדש בכל שיר ושיר. כך, בצד ההמשכיות של ההקשרים התרבותיים והצפנים הפואטיים מספר לספר, הקורפוס השירי המלא יוצר רושם של היעדר קוהרנטיות, וכתוצאה מכך גם היעדר התפתחות. עם זאת יש בפואטיקה הזאת יופי ועוצמה בלתי שכיחים, הנובעים אולי מייחודיותו של החיבור בין הצהרות צלולות ותקיפות כגון ״הַאִם יְכוֹלִים לְהַאֲמִין בֶּאלֹהִים?/ לֹא/ אֲבָל מֻכְרָחִים״ (״שמחה״, זכרו את השם, 2007), או: ״אוֹתִי מְעַנְיֵן רַק/ הָרַע הַמֻּחְלָט/ וְשֶׁטַח הַמִּחְיָה שֶׁלִּי/ שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה עַל שֶׁטַח דַּף פוֹלְיוֹ״ (״רגשות״, לינץ׳, 2000), לבין המשכן המיידי, שמצוי כבר בתחומיו של הפנטסטי, הסתום והמפורק. כך, לדוגמה, מממשת עצמה באופן מיידי ההצהרה: ״אֲנִי בְּבֵרוּר רוֹצָה שֶׁלֹא יָבִינוּ אוֹתִי״ בשורות שבאות בעקבותיה: ״כִּי לְמַטָּה/ אֲוִירִים רֵיקִים פַּעַם עִם בָּשָׂר/ וּשְׁעוֹת תֵּה קְבוּעוֹת/ הוֹלְכִים וְאוֹמְרִים לַכֹּל/ אֲנַחְנו תּוֹשָׁבֵי הַחַוָּה/ וְעִגּוּל הַבָּרוֹמֶטֶר…״ (״נמלים על קוביית סוכר״, לינץ׳, 2000).

נכתב על־ידי טלי לטוביצקי ויגאל שוורץ עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: לקסיקון סופרי ירושלים]

ספרים
  • מתחת למים : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ג 1983)
  • זהו גן־עדן : שירים (תל־אביב : ספרית פועלים, תשמ״ד 1984)
  • ובא הירח ובא הלילה (ירושלים : כתר, 1987) <שירים>
  • דניאל, דניאל : שירים (ירושלים : כתר, 1988)
  • משהו קיומי (ירושלים : כתר, 1992) <ארבעה סיפורים קצרים>
  • קאמלוט (רעננה : אבן חושן, 1995) <שירים>
  • הבלתי מוסריים (ירושלים : כתר, 1996)
  • קן ביצים : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1998)
  • לינץ׳ : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 2000)
  • יהודיות ויהודים (רעננה : אבן חושן, תשס״א 2001)
  • חוק המרשמלו (רעננה : אבן חושן, תשס״ב 2001)
  • תורת המשחקים (תל־אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2002)
  • מכרזת עליו מבחוץ : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 2002)
  • אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (ירושלים : כרמל, תשס״ד 2004) <סיפור>
  • שמא : שירים (רעננה : אבן חושן, תשס״ד 2004)
  • זכרו את השם (רעננה : אבן חושן, תשס״ח 2007) <שירים. ספר ראשון מתוך טרילוגיה>
  • הנה השם (רעננה : אבן חושן, תש״ע 2009) <״ספר שני מתוך טרילוגיה״>
  • אין דבר כזה, יש דבר כזה : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תשע״א 2010)
  • מכונית מירוץ אדומה (חיפה : פרדס, תשע״ב 2012) <שירים>
  • אושר ושמחה : שירים (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תשע״ו 2016)
  • ניצוצות וחג שמח : מבחר שירים 1983–2017 (ירושלים : מוסד ביאליק, תשע״ח 2017) <עריכה דן מירון>
על המחברת ויצירתה
  • אבידן, דוד, נתיבי איילון, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י"ז באדר א׳ תשנ"ב, 21 בפברואר 1992, עמ' 24
  • אילון, לאה, תעזבו אותי, הארץ, כ"ט בטבת תשנ"ג, 22 בינואר 1993, עמ' ב 8
  • מאירוביץ, דורית, ה"אני נוגעת בדברים" על שירת לאה איילון, חדרים, גל׳ 10 (1993), עמ' 163–168
  • מאירוביץ, דורית, יש גבול ליהירות, הארץ, ז׳ בשבט תשנ"ג, 29 בינואר 1993, עמ' ב 8
  • מגד, איל, לאה אילון: להתנדנד על אי קטן ורופס, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ח בחשון תשמ"ה, 23 בנובמבר 1984, עמ' 23
  • מוסקונה־לרמן, בילי, התפשטות, מעריב, סופשבוע, כ"ט באדר תשמ"ח, 18 במארס 1988, עמ' 26–28, 38
  • צבי, עזה, "השיר נגף בעצמת הנדוי" על המשוררת לאה אילון ועל ספריה, שבו: כתב־עת לשירה, גל׳ 25 (תשע"ב 2011), עמ' 8–15
  • רוזנבלום, עירית, "הייתי רוצה שהווארד יוז יהיה המודל שלי. שלא ידעו עלי דבר", הארץ, 5 בינואר 1992, עמ' ב 5

על ״מתחת למים : שירים״

  • זהבי, אלכס, ציפורים מעזות לשיר, מאזנים, כרך נח, חוב׳ 5–6 (1984), עמ' 78

על ״זהו גן־עדן : שירים״

  • אסם־בלנדר, אילה, הדרך לגן־עדן עוברת דרך הגיהנום, דבר, כ"ז כסלו תשמ"ה, 21 בדצמבר 1984, עמ' 17–18
  • כפרי, יהודית, שירה ייחודית, על המשמר, 24 במאי 1985, עמ' 17
  • שחל, שמואל, אהבה עד מוות, מעריב, ג׳ חשון תשמ"ו, 18 באוקטובר 1985, עמ' 27

על ״ובא הירח ובא הלילה״

  • אופנהימר, יוחאי, ליריקה ורעש, דבר, כ"ג בתמוז תשמ"ח, 8 ביולי 1988, עמ' 20
  • בר־לב, מרגלית, שחקן בודד במגרש משחקים ריק, עתון 77, גל׳ 98–99 (ניסן תשמ"ח, מארס–אפריל 1988), עמ' 10
  • מגד, איל, מנגנוני ההשהיה הדוסיים, הארץ, ט"ו באדר תשמ"ח, 4 במארס 1988, עמ' ב 7
  • נצר, רות, ירח בעמק איילון, על המשמר, כ׳ בניסן תשמ"ח, 7 באפריל 1988, עמ' 19
  • שניר, לאה, הולכת ביערות מצולקים, מאזנים, כרך סב, חוב׳ 7–8 (1988), עמ' 76–77

על ״דניאל, דניאל : שירים״

  • ברונובסקי, יורם, דיזנגוף, לאה איילון, הארץ, ה׳ באדר א׳ תשמ"ט, 10 בפברואר 1989, עמ' ב 10
  • זרחי, נורית, גברת מכוכב אחר, ידיעות אחרונות, 7 ימים, כ"ח בשבט תשמ"ט, 3 בפברואר 1989, עמ' 38–39
  • לחמן, לילך, תביעה לתיקשורת, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ח באייר תשמ"ט, 2 ביוני 1989, עמ' 25
  • נצר, רות, רצח בשמלת זנגויל, עתון 77, גל׳ 122 (אדר תש"ן, מארס 1990), עמ' 13
  • צבי, עזה, שושנת קהיר הסגולה, הארץ, כ"א בשבט תשמ"ט, 27 בינואר 1989; כ"ח בשבט תשמ"ט, 3 בפברואר 1989, עמ' ב 8–ב 9
  • שניר, לאה, כמו בתוך אולם הקולנוע, מעריב, ספרות, כ"ב בטבת תשמ"ט, 30 בדצמבר 1988, עמ' 3

על ״משהו קיומי״

  • בושס, הדה, סוסי בר פראיים, הארץ, 14 בינואר 1992, עמ' ב 4
  • בלבן, אברהם, לשפצר את העברית, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ז בטבת תשנ"ב, 3 בינואר 1992, עמ' 22
  • גור, בתיה, שבוע של ספרים: מקור, הארץ, 3 בינואר 1992, עמ' ב 9
  • הולצמן, אבנר, חיים עתירי יפעה, הארץ, י"ט בשבט תשנ"ב, 24 בינואר 1992, עמ' ב 8
  • מוסקונה־לרמן, בילי, הנבחרת של יגאל שוורץ נגד כל העולם, מעריב, סופשבוע, 21 בדצמבר 1990, עמ' 54–57
  • נסים, קובי, סוסי־הבר של החיים, על המשמר, כ"ד באדר א׳ תשנ"ב, 28 בפברואר 1992, עמ' 20
  • צוקרמן, אמיר, הכל רק לא להיות אמיתי, דבר, כ"ה בסיוון תשנ"ב, 26 ביוני 1992, עמ' 26
  • שבתאי, אהרן, לאה בדיסנילנד, מעריב, השבוע, כ"ו בשבט תשנ"ב, 31 בינואר 1992, עמ' 55

על ״קאמלוט״

  • דיקמן, עמינדב, יודעי סוד יפי דף וכרך, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 196 (ט"ז בכסלו תשנ"ז, 27 בנובמבר 1996), עמ' 6
  • לעאל, איריס, כמה פנים יש לה, מעריב, מוסף שבת, י"ז באדר תשנ"ו, 8 במארס 1996, עמ' 36
  • נגיד, חיים, בלי מסכות, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ד באדר תשנ"ו, 15 במארס 1996, עמ' 30

על ״הבלתי מוסריים״

  • ישראל, יעל, שפה משלה, מאזנים, כרך ע, גל׳ 9 (1996), עמ' 44–45
  • מטלון, רונית, דהירה אל הלא כלום, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ (ט"ז בתמוז תשנ"ו, 3 ביולי 1996), עמ' 6

על ״קן ביצים : שירים״

  • ברונובסקי, יורם, להיות ספוגת כישלונות, הארץ, תרבות וספרות, י"ב בשבט תשנ"ט, 29 בינואר 1999, עמ' ב 14
  • זך, נתן, ירצו אותי או לא, הד החינוך, כרך 73, גל׳ 9 (1999), עמ' 29
  • שתל, שמואל, ביצים מנופצות, מאזנים, כרך עג, חוב׳ 10 (1999), עמ' 63–64
  • גורביץ׳, ניצה, על־יד העננים הכי דקים, עתון 77, גל׳ 230 (ניסן תשנ"ט, אפריל 1999), עמ' 11
  • זך, נתן, השיר חזק יותר מווידיאוקליפ, הד החינוך, כרך 77, גל׳ 7–8 (2003), עמ' 37

על ״לינץ׳ : שירים״

  • ברונובסקי, יורם, לינץ׳: שירה, הארץ, תרבות וספרות, כ"ח בתשרי תשס"א, 27 באוקטובר 2000, עמ' ב 14
  • קלדרון, נסים, חמש הערות על לאה איילון, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ"ו בחשון תשס"א, 24 בנובמבר 2000, עמ' 31
  • חיימוביץ׳, מרדכי, "אני לא יכולה לומר על עצמי כלום", מעריב, סופשבוע, י"ז בטבת תשס"א, 12 בינואר 2001, עמ' 70–72, 74, 98
  • לאה אילון, מונרו ומונרו: לאה איילון מגיבה בדרכה על רשימתו של יוחנן רשת שיוחדה לספר שיריה האחרון, "לינץ", הארץ, תרבות וספרות, כ"ג בשבט תשס"א, 16 בפברואר 2001, עמ' ב 15
  • לוי, ארנון, הניגוד המובן מאליו שבין צורה לתוכן, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 431 (ח׳ בסיון תשס"א, 30 במאי 2001), עמ' 48

על ״יהודיות ויהודים״

  • בן־שאול, משה, גם דבש, גם מופלטה, גם ליזה מינלי, עתון 77, גל׳ 262 (2001), עמ' 12
  • אלמוג, רות, רק הית׳קליף – נוטל קלופס ותפוחי אדמה, הארץ, תרבות וספרות, ט׳ בחשון תשס"ב, 26 באוקטובר 2001, עמ' ב 14
  • קודיש, דפי, שתי יומרות על נייר נטול עץ, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ו׳ בטבת תשס"ב, 21 בדצמבר 2001, עמ' 29

על ״תורת המשחקים״

  • בן־יעקב, ריקי, החיים כסדרת טלוויזיה, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 519 (ג׳ באדר א׳ תשס"ג, 5 בפברואר 2003), עמ' 6
  • זך, נתן, על ספר הפרוזה של לאה איילון, הד החינוך, כרך 77, חוב׳ 6 (2003), עמ' 35
  • עטון, אהרן, משחק הסבלנות, עתון 77, גל׳ 276–277 (2003), עמ' 8
  • שץ, אבנר, קלינטון ומדונה, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, כ"ב בטבת תשס"ג, 27 בדצמבר 2002, עמ' 27

על ״זכרו את השם״

על ״הנה השם״

על ״אין דבר כזה, יש דבר כזה : שירים״

על ״אושר ושמחה : שירים״

על ״ניצוצות וחג שמח : מבחר שירים 1983–2017״

מזהים חיצוניים
LC – n85346926 | NLI – 987007290847905171 | VIAF – 69205161 | Wikidata – Q10785198 | OpenLibrary – OL1384926A

עודכן לאחרונה ב: 25 בפברואר 2023
יצירות בַּמאגר על אודות היוצר/ת