לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל

דוד אבידן (מוריץ), משורר ואמן בין-תחומי, נולד בתל אביב בו׳ באדר תרצ״ד, 21 בפברואר 1934, ואת רוב שנותיו עשה בעיר זו. למד בגימנסיה ״שלווה״. בשנים 1952–1954 למד באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל צעיר התגלתה אצלו מחלת האסתמה, שגרמה לו התקפי חנק וליוותה אותו כל חייו. ב-1952 החל לפרסם שירים, בעיקר ביומון קול העם, עיתונה של מק״י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית), ואף הצטרף לתנועת הנוער של המפלגה, בנק״י (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי). גבריאל מוקד היה הראשון שהבחין בכישרונו בעת שלמדו יחד בגימנסיה, והוא תמך שנים רבות ביצירתו ובכתיבה עליה. במקביל, אלכסנדר פן, שהיה העורך הספרותי של קול העם, התרשם ממנו ועודד אותו. שיריו הראשונים הושפעו עמוקות מהפאתוס שבשירי פן ובתרגומי מיאקובסקי שלו, אבל כבר בשירים המוקדמים מורגשת גם היכרות עמוקה עם שירי שלונסקי, אלתרמן ובני דורם. עד מהרה התאכזב אבידן מהקומוניזם ומהשירה המגויסת, ופרש מבנק״י ב-1953. זמן קצר עוד פירסם שירים של פאתוס סוציאלי מעורב בחרדה קיומית בעל המשמר המפ״מי ובשבועון במאבק, אבל אחר כך ניתק את עצמו מן העולם הפוליטי והאסתטי של השירה המגויסת.
את ספר שיריו הראשון, ברזים ערופי שפתיים (1954), הוציא בהוצאה שייסד לצורך העניין וקרא לה ארד (ראשי תיבות של ״אני רוצה דפוס״). מיד עם צאתו לאור עורר הספר הדים רבים וקומם עליו מבקרים, אבל הוא הציב את אבידן, כבר בגיל צעיר, כמשורר מרכזי, מאתגר ומשפיע. בשירי הספר באה לידי ביטוי שליטה וירטואוזית בשפה העברית ובעיצוב הצלילי והמבני של השיר. אבל היכולת הטכנית לא היתה מרשימה כל כך אלמלא נוספה עליה פרסונה ייחודית. ואכן, כבר בגיל עשרים יצר אבידן בשיריו דמות משורר יוצאת דופן. זו היתה דמות פטאלית והרואית, שחיה בתוך פרדוקס והפיקה חדווה אפלה מן הסתירות הבלתי-מתיישבות שלה. דמות מלאה בתחושת הטרגיות של סופיות החיים ומגבלותיהם, ועם זאת מפגינה תשוקה לגבורה, להרפתקה, להתגברות על סופיות החיים ומגבלותיהם. ״– – אָז נִדְהַר בִּרְחוֹבוֹת חֲנוּקִים, כְּמוֹ סוּסִים,/ וְהַדֶּרֶךְ,/ חַמָּה,/ מִתַּחְתֵּינוּ נוֹשֶׁמֶת, –/ וְנָרוּץ עַ ד הָ א וֹ ר/ וְנִמְעַד, גּוֹסְסִים,/ וְנַזְרִיעַ נָשִׁים בַּכִּכָּר מוּל הַשֶׁמֶשׁ, –/ וְהַלּבֶׁן יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו וְיָשִׁיר,/ וְאֲנַחְנוּ/ עַל דַּם-צַוָּארוֹ נְשַׂחֵק עוׂד״ (״פתאום״, ברזים ערופי שפתיים).
לצד הדמות הספרותית פיתח אבידן דמות ממשית, שהיתה כעין המשך של הפרסונה השירית שלו. הוא ירש מהפוטוריסטים את ההתנגדות לדמות המשורר הצנועה, הנחבאת רק בטקסטים שלה, ואת התשוקה לפגוע ב״טעם הטוב״. הוא עשה הכול כדי להיות ״בִּינָן״, כלשונו, ולא רק משורר, כלומר יצור בעל תבונה, שחי את מה שהוא כותב וממשיך את הטקסטים שלו בצורות שונות של הופעה בציבור ושל התגרות במהוגנות הציבורית.
הצירוף הזה, של הפרסונה הספרותית הפטאלית ושל הדמות הציבורית הפרובוקטיבית, ליווה את אבידן כל חייו. הוא פיתח ועיבד את האישיות הכפולה הזאת – שאהבה לדַמות את עצמה לנמר מזנק – מספר לספר, מפרובוקציה לפרובוקציה. בגלל האישיות המתריסה והגיבורית הזאת הוא עורר דחייה (לא זכה בפרסים יוקרתיים, ורק פרס ביאליק הוענק לו חודשים מעטים לפני מותו), אבל גם משך תשומת לב והשפיע על משוררים (למשל, השפעה עמוקה על יונה וולך). גם אחרי מותו ממשיכה אישיותו להוות מקור השראה למשוררים ישראלים ולאמנים רבים.
אבידן היה משורר מקורי מאוד, אבל אחד מסודות כוחו היה ביכולתו, בעיקר בראשית דרכו, לקלוט השפעות ספרותיות, לזהות מגמות רוחניות, לסמן שינויים תרבותיים רחבים. כבר בברזים ערופי שפתיים הפגין יכולת לקלוט לעומקה את הפואטיקה הנרגשת של אלתרמן ושלונסקי, ובאותה עת גם להפנים את הצורך לחרוג ממנה אל הפואטיקה המרירה והאירונית של ט״ס אליוט. הוא קלט את קסמה של השירה הפרולטרית של מיאקובסקי וברכט, אבל גם ידע למתוח עליה ביקורת קשה בשמו של אקזיסטנציאליזם שנלמד מקפקא, מקאמי, מתיאטרון האבסורד. הוא היה בעת ובעונה אחת משורר של בדידות מרה ושל ערגה לחיי יחד עשירים – באהבה, בפוליטיקה ובתקשורת הבינאישית, לכל רוחב הקשת של אפשרויותיה הרגשיות והטכנולוגיות.
הוא התבלט והגיע לבשלות בשירה לפני בני דורו האחרים, עמיחי, זך ורביקוביץ, וכך גם הפך למבטא מובהק של השינוי שחולל דורו. זה הדור שנטש את הקול הקולקטיבי והחגיגי של קודמיו ועיצב את הקול האישי יותר, הערירי יותר. הוא עורר ציפיות גבוהות, וטיפח את הציפיות האלה בשפע של הצהרות. הוא כתב ודיבר, בתערובת של מלכותיות וחיוך נונשלנטי, על תחושת הגדולה שלו, על מיוחדותו. הוא נהג לומר שהוא שליח של אלפא קנטאורי, מערכת הכוכבים הקרובה ביותר אל השמש, והוא פועל לא בתל אביב אלא מתל אביב. היה בו גם הומור, שנצמד ליומרה, אבל היומרה טילטלה טלטלות קשות את התגובה של ציבור הקוראים לשיריו. לאורך שנים ארוכות, בעיקר אחרי שנות השבעים, סבל אבידן מעורכים שלא פירסמו אותו, מבתי הוצאה שסירבו להוציא את ספריו, ממיעוט קוראים. הוא עצמו התקשה לגשר על הפער בין הדימוי העצמי של הנמר הגלקטי ובין פרנסה דחוקה והזדקנות הגוף, כאשר האסתמה אינה מניחה לו.
מותו בגיל 61, בי״א באייר תשנ״ה, 11 במאי 1995, בא לאחר תקופה קשה של שקיעה בחובות כבדים והתמכרות לתרופות. לאחר מותו התעורר דיון ציבורי בשאלת אחריותה של החברה הישראלית לאמניה ולקשיי הפרנסה שלהם.

בקובץ שיריו הראשון ובשלושה שבאו אחריו (בעיות אישיות, 1954; סיכום ביניים, 1960; ושירי לחץ, 1962) יש משקל גדול לתחושת המחנק ולוודאות המוות. גם אם אלה מתקבלות באיזו גאווה שבראייה בהירה – שוב ושוב חוזרים בשירים מצבי מצוקה הנתונים ב״אור הסופי״ – עדיין אבידן של העשור הראשון לכתיבתו הוא בראש ובראשונה משורר שדור שלם של משכילים ישראלים קיבל ממנו את החומרה ואת הרצינות של הבדידות: ״מַה שֶׁמַּצְדִיק יוֹתֵר מִכּׂל/ אֶת […] הַבְּדִידוּת הַגְּדוֹלָה וְהַיֵאוּשׁ הַגָּדוֹל,/ הִיא הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוׂתֶכֶת,/ שֶׁאֵין לָנוּ בּעֶצֶם לְאָן לָלֶכֶת״ (״ייפוי כוח״, בעיות אישיות). בקבצים ראשונים אלה מופיעה הערגה אל כוח טוטלי, כוח שהוא לבדו יוכל להתגבר על הייאוש, אבל הוא מצוי מעבר לכוחם של בני אדם.

ב-1964 יצא לאור מבחר רחב מספריו הקודמים בתוספת שירים רבים אחרים: משהו בשביל מישהו: מבחר שירים 1952–1964. מכל ספריו זה הספר שהגיע אל ציבור הקוראים הרחב ביותר. ספרי השירה שיצאו לאחר מכן בעברית הם: שירים בלתי אפשריים ודו״ח אישי ממסע ל.ס.ד (1968); שירים חיצוניים (1970); שירים שימושיים (1973); שירי אהבה ומין ושירי אהבה ומלחמה (1976, שני מבחרים מצומצמים מספרים קודמים); תשדורות מלוויין ריגול: שירים, תשדורות, מיסמכים (1978); שירים עקרוניים (1978); ספר האפשרויות: שירים וכו׳ (1985); אבידניום 20: מיטב שירים, תשדורות, מיסמכים וכו׳ 1965–1985 (מבחר מספרים קודמים, 1987); המפרץ האחרון, שירי סופת-המדבר ושבעה שירי-רקע (1991). בין השנים 2009–2012 ראו אור ארבעה כרכים המכנסים את כל שירתו בעריכת ענת ויסמן ודוד וינפלד.

בספרים אלה היה אבידן בעיקר משורר אקספרימנטלי, שהדגיש יותר את הקשר בין השירה לבין התחומים הרחבים של הקומוניקציה האנושית, ואף העל-אנושית. לא במקרה הבליט בשמותיהם של אחדים מספריו את הרציפות שבין שירים לבין תשדורות אלקטרוניות ומסמכים אחרים המרחיבים עוד ועוד את אפשרויות התקשורת. אבידן של שנות השבעים והשמונים היה פחות המשורר של הבדידות הגדולה והייאוש הגדול, ויותר המשורר שראה את עצמו ראש וראשון ל״פוליטיקאים של הלשון״, כשמו של אחד משיריו הידועים. ואולי הבדידות והייאוש לא נעלמו אלא הופיעו בדרך אחרת, שהוא עצמו ניסח אותה כך: ״אֲנַחְנוּ מֶגָלוׂמָנִים יוׂתֵר מֵאֲשֶׁר מִיקְרוׂמָנִים,/ אֲבָל אֲנַחְנוּ הַרְבֵּה פָּחוׂת מֶגָלוׂמָנִים מִמְךָ,/ מִשׁוּם שֶׁאֲנַחְנוּ יוׂדְעִים עַל הַשָׂפָה הַרְבֵּה יוׂתֵר מִמְּךָ,/ מִבְּלִי שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ אֲפִלוּ אַלְפִּית הַבִּטָּחוׂן שֶׁיֵּשׁ, מִשּׁוּם-מָה, לְךָ״ (״הפוליטיקאים של הלשון״, ספר האפשרויות).

אבידן ראה את עצמו כיוצר בתנועה מתמדת, בהשתנות בלתי פוסקת. הוא יזם את תרגום שיריו לשפות רבות (הוא עצמו תירגם את עצמו לאנגלית) וגם תירגם שירה ומחזות; פירסם ״דיגומים״, כעין חיקויים על גבול הפרודיה, של משוררים ומתרגמים עבריים; כתב מאמרים משפיעים בביקורת הספרות והרבה מאמרים פוליטיים; הוציא תקליט וקלטת שבהם הוא קורא משיריו; פירסם ספר מחזות; פירסם ספר של שיחות עם מחשב שהותקנה בו תוכנה המדמה שיחה עם פסיכיאטר; ביים סרטי קולנוע; עסק באמנות פלסטית בטכניקות הקולאז׳ ובטכניקות אחרות והציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות; כתב ספרי ילדים; כתב מדריך לחיי הלילה של תל אביב; ויזם פרויקטים רבים של תקשורת באמצעים טכניים שונים, שרק מעטים מהם הגיעו לכלל מימוש.
הוא הותיר חותם עמוק בשירה העברית, אבל האפשרות להיות רק משורר נראתה לו צרת דעת. דמותו נחרתה בתודעה התרבותית של הישראלים בראש ובראשונה בזכות שיריו, אבל גם בזכות העושר והחדווה הפטאליים שהשקיע בכל סוגי התקשורת, בזכות התנועה המתמדת בין טקסטים לבין מעשים שמערערים את המהוגנות הציבורית, ובזכות הערגה אל הקומוניקציה של העתיד.

דוד אבידן נפטר בתל-אביב בי״א באייר תשנ״ה, 11 במאי 1995. על מצבתו חקוק שירו הקצר ״אָדָמִלַה״. שמו של שיר זה (׳אדם׳ ו׳מלה׳, שהותכו ל-׳אדמלה׳) מייצג אחד ממאפייני שירתו של אבידן - הרחבת גבולות השפה, בעיקר באמצעות יצירת מילים חדשות המורכבות מצירוף של שתי מילים ידועות. הותיר אחריו בן יחיד, תר אבידן, בנה של ציפורן לוטם (שספר שיריה היחיד ככה אני רוצה ממך ילד יצא לאור בהוצאת ׳ספרי המאה השלושים׳ של אבידן).

ארכיון דוד אבידן הופקד בארכיון מכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בבאר שבע.

נכתב על-ידי נסים קלדרון וערן צלגוב עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, גרנות, עקד, חורב, קרוא, שאנן, ויקיפדיה]
[צילום: שאול גולן]

ספרים
  • ברזים ערופי שפתים : שירים (תל-אביב : ארד, 1954) <מהדורה מורחבת הופיעה ב-2001>
  • בעיות אישיות : שירים (תל-אביב : ארד, 1957)
  • סיכום ביניים (ירושלים : עכשיו, תש״ך) <לקט שירים>
  • שירי לחץ (תל-אביב : אל״ף, 1962) <הופיע שנית בהוצאת א. לוין-אפשטין – מודן ב-1973>
  • משהו בשביל מישהו : מיבחר שירים 1952–1964 (ירושלים : שוקן, תשכ״ד) <נדפס ב-1975 בהוצאת א. לוין-אפשטין-מודן> <ב-1987 בהוצאת ספרית פועלים ובתשס״ו, 2005 בהוצאת הקיבוץ המאוחד>
  • דוד אבידן מגיש תיאטרון מופשט : מחר אתה מת, אדוני ; קאראמבול. וכן: פרק-נבחר מתוך ״מיסמך יהודי-גרמני״: מה נגד מה ... (ירושלים : עכשיו, 1965)
  • Megaovertone : selected poems 1952-1966 / translated from the Hebrew by the poet ; with translations and an introduction by Abraham Birman (London - Tel-Aviv : The Thirtieth Century, 1966)
  • אור של פיל (תל-אביב : המאה השלושים, 1967) <רצף רישומים מאת כרמלה טל> <עם איורימילוליים מאת דוד אבידן>
  • דו״ח אישי על מסע ל.ס.ד. (תל-אביב : המאה השלושים, 1968) <יצא עם ספרו: שירים בלתי-אפשריים (תל-אביב, 1968)>
  • שירים בלתי-אפשריים (תל-אביב : ספרי המאה השלושים, 1968) <יצא עם ספרו: דו״ח אישי על מסע ל.ס.ד. (תל-אביב, 1968)> <״שירים שחוברו בשנים 1964-1968״> <תורגם לערבית>
  • قصائد مستحيلة : (١٩٥٢ - ١٩٧٠) / دافيد ابيدان ؛ ترجمها من العبرية محمود بيادسي ؛ راجع الترجمة ونقحها شموئيل موريه
  • לא : הערות וצופנים על בינצופנים ותקרינים (ירושלים : מוזיאון ישראל, תשכ״ט) <״אלבומון זה רואה אור לרגל תערוכת התקרינים של דוד אבידן ... אדר-ניסן תשכ״ט, והוא משמש גם כקטלוג״>
  • שירים חיצוניים (תל-אביב : עקד, 1970)
  • שירים שימושיים (תל-אביב : א. לוין-אפשטיין, 1973)
  • הפסיכיאטור האלקטרוני שלי : שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב (תל-אביב : א. לוין-אפשטיין : מודן, 1974) <תורגם מהמקור האנגלי בידי המחבר> <מהדורה מוחדשת הופיעה ב-2001 בהוצאת בבל>
  • שירי אהבה ומין (תל-אביב : א. לוין-אפשטיין : מודן, 1976) <מהדורה חדשה הופיעה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1987>
  • שירי מלחמה ומחאה (תל-אביב : א. לוין-אפשטין : מודן, 1976) <מהדורה חדשה הופיעה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1987>
  • שירים עקרוניים (רמת-גן : עכשיו : מסדה, 1978)
  • תישדורות מלוויין ריגול : שירים, תישדורות, מיסמכים (תל-אביב : א. לוין-אפשטין : מודן, 1978) <תורגם לערבית>
  • اذاعة من قمر الصطناعى : قصائد، اذاعات، وثائق / [تاليف] داڤيد اڤيدان، بترجمة انطون شماس (عكا : مكتبة ومطبعة السروجى للطباعة والنشر, 1982)
  • אנמ - אנרגיה משורבטת = SEY, Scribbled energy (תל-אביב : ספרי המאה השלושים, 1979) <אלבום איורים בלווית מבואות בעברית ואנגלית>
  • לילות תל-אביב עם דוד אבידן : המדריך לחיי הלילה (תל-אביב : תירוש, תשמ״ג 1983) <כפי שהוקלטו מפיו ע״י אורלי גואטה>
  • המרד ביער-הינשופים (תל-אביב : ספרי המאה השלושים, 1983) <״סיפורו של המרד במחנה ההשמדה סוביבור״ ״על-פי יומנו של משה בהיר 1948–1950״>
  • ספר האפשריות : שירים וכו׳ (ירושלים : כתר, 1985)
  • אבידניום 20 : מיטב שירים, תישדורות, מיסמכים וכו׳, 1965–1985 (ירושלים : כתר, 1987)
  • מה חיפש קורט ואלדהיים אצל האפיפיור הפולני : קובץ חדשירי בתשע שפות ... = וואָס האָט געזוכט קורט וואלדהיים ביים פוילישן פויפס ... = What did Kurt Waldheim expect from the Polish Pope ... (תל-אביב : ספרי המאה השלושים, 1987)
  • המיפרץ האחרון : שירי סופת-המידבר ושבעה שירי-רקע (תל-אביב : ספרי המאה השלושים, 1991)
  • עלילות דני מחונני (תל-אביב : ירון גולן - ארלית, תשנ״ג 1992) <איורים דפנה שחורי>
  • דני מחונני בניו-יורק (תל-אביב : ירון גולן, תשנ״ג 1993) <איורים יעל-שחר שריד>
  • ראש לשועלים (תל אביב : ירון גולן, 1994) <איורים דפנה שחורי> <סיפור>
  • אדמלה (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2001) <שירים> <ערך והוסיף אחרית דבר, דוד וינפלד> <עיצוב ואיורים, ולדימיר בנדרסקי>
  • ברזים ערופי שפתיים : שירים (תל אביב : בבל, 2001) <מהדורה מחודשת לספרו הראשון של דוד אבידן, שראה אור ב- 1954. למהדורה המחודשת נוספו גרסאות מאוחרות יותר של השירים ״חלום רע״ ו״בעניין אהבתו האומללה של אלפרד פרופרוק״ שהתפרסמו בקובץ ״סיכום ביניים״ (עכשיו, 1960)>
  • אבידן : כל השירים (בני ברק : הקיבוץ המאוחד ; ירושלים : מוסד ביאליק, 2009–2010) <בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן>
  • דוד אבידן – נביא מדיה : קטלוג / אוצר התערוכה – אורי דרומר (תל אביב : מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2019)
  • טיפים למשורר מתחיל (תל אביב : דחק, תשפ״א 2021) <עריכה יהודה ויזן>

תרגומים

  • השעות הקטנות : מחזה במערכה אחת / מאת שון או׳קייסי (תל-אביב : חמו״ל, תש״כ)
  • הזמנה לארמון / מאת ז׳אן אנואי (רמת גן : מרכז ישראלי לדרמה ליד ״בית צבי״ בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, תשמ״ח 1987)
  • נישואי פיגארו / מאת בומרשה ; עוזרת מתרגם - ג׳יזל ספירו (חיפה : התיאטרון העירוני, תשמ״ט 1989)
  • ארתורו אוי / מאת ברטולט ברכט (רמת גן : מרכז ישראלי לדרמה ליד ״בית צבי״ בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, תשמ״ד)
  • דון קארלוס : פואמה דראמטית / מאת פרידריך פון שילר ; על פי הנוסח האנגלי מאת ג׳יימס קירקופ (רמת גן : מרכז ישראלי לדרמה ליד בית צבי, 1989)

יצירות שנערכו

  • חמישה שירי מעלות : דגמים מילוליים פתוחים ליוזמת דיגום חופשי / חיים יחזקאל הלפרין ; הקדים והדגים דוד אבידן (תל אביב : מעלות, 1968)
  • مختارات من شعر الطليعة العبرى : (١٩٥٠-١٩٧٠) / جمعها دافيد ابيدان، ترجمها من العبرية محمود بيادسي، راجعها شموئيل موريه
על המחבר ויצירתו

מאמרים

ספרים

על ״ברזים ערופי שפתים : שירים״

  • בראל, נוית, "ראיתי אותו כותב, ויד ימינו כרותה" - עיון מרוענן בשירים קדמוניים, גג, גל׳ 5 (2001), עמ' 119–121
  • לאור, יצחק, הפרידה מהמהפכה, הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באב תשס"א, 27 ביולי 2001, עמ' ב 15
  • מוקד, גבריאל, מוטיבים ב׳ברזים ערופי שפתים׳, מבואות, 1954
  • מירון, דן, כינוס בטרם עת, זמנים, מוסף לספרות ולאמנות, ט"ז בחשון תשט"ו, 12 בנובמבר 1954, עמ' 4

על ״בעיות אישיות : שירים״

  • בן-צבי, חנן, בסערה - ובלחש, מעריב, ספרא וסייפא, כ"ז בכסלו תשי"ח, 20 בדצמבר 1957, עמ' 15
  • גרודזנסקי, שלמה, על שני ספרי שירה: "בעיות אישיות", דבר, ח׳ באדר תשי"ח, 28 בפברואר 1958, עמ' 5, 6

על ״مختارات من شعر الطليعة العبرى : (١٩٥٠-١٩٧٠) / جمعها دافيد ابيدان، ترجمها من العبرية محمود بيادسي، راجعها شموئيل موريه״

על ״סיכום ביניים״

על ״שירי לחץ״

על ״משהו בשביל מישהו : מיבחר שירים 1952–1964״

  • אברבנאל, קובי, עדכון מתמיד של העבר, מקור ראשון, השבועון, ה׳ בשבט תשס"ו, 3 בפברואר 2006, עמ' 23–24
  • ברתנא, אורציון, על מה שאבידן רצה - ועל מה שהצליח, דבר, י"ג בכסלו תשמ"ח, 4 בדצמבר 1987, עמ' 20
  • הירשפלד, אריאל, לצוף לעומק הטבעי של הלשון, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"א בחשון תשמ"ח, 13 בנובמבר 1987, עמ' 20, 25
  • ויזלטיר, מאיר, הוא חוזר, השליח המובס מהמאה השלושים, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ו׳ בטבת תשס"ו, 6 בינואר 2006, עמ' 27
  • לאור, יצחק, "זה היה פזמור עברי מוזר", הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 672 (י"א בטבת תשס"ו, 11 בינואר 2006), עמ' 4
  • לויתן, עמוס, שירה מרוקנת, עתון 77, גל׳ 96–97 (1988), עמ' 10–11
  • לשם, גיורא, אבידניום בהגברה דיקטפונית, מעריב, ספרות, כ"ח בחשון תשמ"ח, 20 בנובמבר 1987, עמ' 2
  • פישלוב, דוד, ספק רב-מכר, ודאי רב-נכר, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, כ"ז בטבת תשס"ו, 27 בינואר 2006, עמ' 28
  • פכטר, מרדכי, שירה בלי אשליות, עכשיו, חוב׳ 15-16 (חורף-אביב תשכ"ו 1966), עמ' 146-148

על ״قصائد مستحيلة : (١٩٥٢ - ١٩٧٠) / دافيد ابيدان ؛ ترجمها من العبرية محمود بيادسي ؛ راجع الترجمة ونقحها شموئيل موريه״

על ״שירי אהבה ומין״

  • מג״ל., שירי הפנתר, מעריב, ספרות, י"ט באדר תשמ"ז, 20 במארס 1987, עמ' ה 4

על ״שירי מלחמה ומחאה״

על ״שירים עקרוניים״

על ״תישדורות מלוויין ריגול : שירים, תישדורות, מיסמכים״

על ״ספר האפשריות : שירים וכו׳״

  • בז׳רנו, מאיה, הערות ל"ספר האפשרויות" של דוד אבידן, עכשיו, חוב׳ 50 (קיץ-סתיו תשמ"ה), עמ' 258–263
  • בר-כוכב, ישראל, על השירה, על האפשרויות, מעריב, כ"ו באייר תשמ"ה, 17 במאי 1985, עמ' 43
  • גלדמן, מרדכי, דוד אבידן: לשוב ולהיוולד מחדש, הארץ, תרבות וספרות, ט"ו באדר תשמ"ה, 8 במארס 1985, עמ' 16

על ״אבידניום 20 : מיטב שירים, תישדורות, מיסמכים וכו׳, 1965–1985״

  • ברתנא, אורציון, על מה שאבידן רצה - ועל מה שהצליח, דבר, י"ג בכסלו תשמ"ח, 4 בדצמבר 1987, עמ' 20
  • הירשפלד, אריאל, לצוף לעומק הטבעי של הלשון, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"א בחשון תשמ"ח, 13 בנובמבר 1987, עמ' 20, 25
  • לויתן, עמוס, שירה מרוקנת, עתון 77, גל׳ 96–97 (1988), עמ' 10–11
  • לשם, גיורא, אבידניום בהגברה דיקטפונית, מעריב, ספרות, כ"ח בחשון תשמ"ח, 20 בנובמבר 1987, עמ' 2

על ״המיפרץ האחרון : שירי סופת-המידבר ושבעה שירי-רקע״

  • ויסמן, ענת, המשורר כצרור ביצועים חפוז, דבר, כ"ו באייר תשנ"א, 10 במאי 1991, עמ' 18

על ״עלילות דני מחונני״

על ״אבידן : כל השירים״

על ״דוד אבידן – נביא מדיה : קטלוג / אוצר התערוכה – אורי דרומר״

  • מתן, נמרוד, ספר האפשרויות, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 1386 (ה׳ בתשרי תש"ף, 4 באוקטובר 2019), עמ' 8–9

על ״טיפים למשורר מתחיל״

מזהים חיצוניים
LC – n 84160653 | NLI – 987007258180405171 | VIAF – 56919013 | Wikidata – Q706526 | OpenLibrary – OL169264A

עודכן לאחרונה ב: 17 בינואר 2026