שמעון בלס נולד בבגדאד בו' באדר תר"ץ, 6 במארס 1930. למד בצעירותו
בבית-הספר "אליאנס" בעיר-הולדתו. בגיל שש-עשרה הצטרף למפלגה הקומוניסטית במולדתו,
שפעלה במחתרת. לאחר שסיים בית-ספר תיכון בבגדאד השתלם בעתונאות ופירסם
סיפורים, רשימות-ביקורת ומאמרים בערבית. עלה ארצה ב-1951 והתגורר
למעלה משנה במעברת מג'דל, כיום אשקלון. לאחר שחרורו מצה"ל למד
ספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית וכתב בעיתונות
הקומוניסטית בערבית, באל-אתתחאד ובאל-ג'דיד, בשם העט אדיבּ אל-קאץ, ולאחר מכן שימש
כתב לעניינים ערביים בעיתון קול העם בעברית וכתב בשם העט אדיב קאס.
ב-1964 התפרסם הרומן הראשון שלו, המעברה, בהוצאת עם עובד. הרומן
נכתב תחילה בערבית, אך לבסוף החליט בלס שעליו לכתוב בעברית, עבור קהל הקוראים החדש
בישראל. התוצאה היתה למעשה רומן חדש, שתיאר באופן ביקורתי את חוויית החיים במעברה בשנים
הראשונות של מדינת ישראל. כשנה לאחר הופעתו של הרומן פירסם מאמר בכתב העת "אמות" (חוברת
י"ט, אוגוסט-ספטמבר 1965) שהקדים את השיח האקדמי על מזרחיות בישראל ובחן אותה במונחים
קולוניאליים. במאמר הצביע על הזיקה בין מאמציו של המערב "לתרבת" עמים הנתונים בשליטה
קולוניאלית, לבין יחסו של הממסד האשכנזי ליהודי המזרח. לטענתו, במקרה הישראלי משמעותה
של כפייה זו מחרידה במיוחד, שכן הן המדכאים והן המדוכאים הם יהודים. בשנים 1956־1961
עבד ככתב לעניינים ערביים ביומון הקומוניסטי "קול העם".
ב-1970 יצא לפריז לצורך כתיבת עבודת דוקטור על השתקפות הסכסוך הישראלי-פלסטיני
בספרות הערבית, שהתפרסם מאוחר יותר כספר בשם הספרות הערבית בצל המלחמה (1978). הספר
תורגם לצרפתית ולערבית. עם שובו לישראל ב-1974 התמנה לחבר סגל בחוג לשפה וספרות ערבית
באוניברסיטת חיפה. פירסם מחקרים רבים בישראל ובחו"ל, והוא גם עורכו של כתב העת למחקר
אל-כרמל, היוצא לאור בערבית על ידי אוניברסיטת חיפה. ב-1994 פרש מהאוניברסיטה ומאז
הוא מחלק את זמנו בין תל אביב לפריז.
ספריו בוחנים את הזיקה של היהודי המזרחי אל העולם הערבי ואל התרבות
הערבית, ואת מצבם החומרי והתרבותי של המהגרים המזרחיים, הנתונים למכבש הלחצים של האליטה
האשכנזית. היה מהראשונים שהכניסו לשיח את קטגוריית הזהות יהודי-ערבי ושראה בעצמו יוצר
ערבי.
אף שפנה לספרות בראשית שנות השישים עם קבוצת הסופרים שכונתה דור
המדינה, ובהם עמוס עוז, א"ב יהושע, יצחק אורפז ועמליה כהנא-כרמון, פנה אף לנתיבים שונים.
ספריו מערערים על ההנחות האסתטיות האוניברסליות שביסוד הסיפור הלאומי-ישראלי ועל אופני
כינון הזהות המוצעים בו. להשקפתו, המרכז הקנוני של התרבות הישראלית, התופש עצמו כמערבי-אירופי,
תולש את התרבות המקומית מן ההקשר התרבותי-גיאוגרפי וגורם להתעלמות של חלק גדול מן הציבור
משורשיו ולדיכוי תרבותו. ביצירתו הוא משרטט את הגבולות האוטופיים של השיח התרבותי הישראלי,
שבהם מתפקדים זה לצד זה נכסי התרבות הערבית ונכסי התרבות המערבית, ועוסק בנושאים כמו
התקבלות, זהות, ניכור וחריגות פוליטית-חברתית.
הוא מרבה להעמיד בספריו דמויות השייכות לכמה תרבויות וחיות בו-זמנית
בכמה עולמות. בחדר נעול (1980) הצביע על זהותו התלושה של סעיד, ישראלי-פלסטיני המבקש
לשווא לפרוץ את עולמו הסגור והמפוצל. חורף אחרון (1984) עוסק בקבוצת אנשים, רובם תלושים
וגולים, החיים בשולי המערכת החברתית בצרפת. בקובץ הנובלות אותות סתיו (1992) מתוארות
שלוש מערכות יחסים וסימביוזות בין-תרבותיות, המתרחשות בשלוש ערים – בגדאד, פריז ותל
אביב. הדמות המרכזית ברומן והוא אחר (1991) מנסה להתגבר על הכפילות שבזהותה על ידי
התאסלמות, המהווה כעין אשרת כניסה אל קבוצת הרוב השלטת. הספר סולו (1998) הוא כעין
ביוגרפיה של יעקב צנוע, אבי התיאטרון המצרי, שהוגלה ממצרים ב-1878 וחי עד סוף ימיו
בפריז.
עוד מספריו: מול החומה, סיפורים (1969); התבהרות, רומן (1972);
בעיר התחתית, סיפורים (1979); היורש, רומן (1987); תום הביקור, רומן (2008);
בגוף ראשון,
אוטוביוגרפיה (2009). כמו כן ערך ותירגם את האנתולוגיה סיפורים פלשתיניים (1970).
עמדתו העקרונית, שלא עלתה בקנה אחד עם העמדה הציונית השלטת בשני
העשורים הראשונים של כתיבתו, הביאה לדחיקתו לשולי המרחב הספרותי העברי. כך, למשל, זכה
לתגובות קשות על ספרו והוא אחר, שבו הוא מתאר יהודי שהתאסלם בעיראק. גם הצגתו את עצמו
כיהודי-ערבי עוררה התנגדות חריפה. בשנות התשעים, וככל שגבר השיח הפוסט-קולוניאלי וחדר
לדיון החברתי-תרבותי בישראל, הוא התגלה מחדש על ידי המבקרים והקהל הישראלי. עמדותיו,
שהקדימו את זמנן, הפכו עתה לבון-טון של הביקורת החדשה. באווירה חדשה זו התפרסם שוב
המאמר המוקדם שכתב על הקולוניאליזם הישראלי ונדון על ידי חנן חבר ויהודה שנהב (2002).
כמו כן, הושלמה הטרילוגיה תל-אביב מזרח (2003), שנטוותה עוד כשפורסם הרומן
המעברה והתעכבה
במשך כמה עשורים, עד שבשלו התנאים להופעתה.
שמעון בלס נפטר בכ"ט באלול תשע"ט, 29 בספטמבר 2019.
[נכתב בידי גיש עמית ובתיה שמעוני
עבור 'לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים']
[מקורות נוספים: קרסל, לקסיקון אופק לספרות
ילדים,
גרנות, ויקיפדיה,
ITHL]
הספרות הערבית בצל המלחמה (תל אביב : עם עובד, תשל"ח 1978)
<תורגם לצרפתית וערבית>
La littérature arabe et le conflit au Proche-Orient
(1948-1973) / Shimon Ballas ; préface de Maxime Rodinson (Paris : Anthropos,
1980)
الادب العربي في ظل الحرب : (١٩٤٨ - ١٩٧٣) / شمعون بلاص ؛ ترجمة:
زكي درويش ؛ أعده للطبع: محمود عباسي (شفاعمرو : دار المشرق، ١٩٨٤)
בעיר התחתית : סיפורים (תל-אביב : ספריית תרמיל : משרד הבטחון- הוצאה לאור,
תשל"ט 1979) <התוכן: המירוץ – דודה ע'אוני – רוחות שבט – דרך פרידה
– מול החומה – בעיר התחתית – הילדות שבדמיון (אפילוג)>
והוא אחר (תל אביב : זמורה-ביתן, תשנ"א 1991) <עריכה - חיים
פסח> <מהדורה חדשה עם אחרית דבר מאת חנן חבר יצאה לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד
ב-2005> <תורגם לאנגלית>
Outcast / translated from Hebrew by Ammiel
Alcalay and Oz Shelach (San Francisco, Calif. : City
Lights, 2007)
חבר, חנן. כינון זהות בין סיפור למפה:
שמעון בלס בסיפורת הישראלית. בספרו: הסיפור והלאום
: קריאות ביקורתיות בקאנון הסיפורת העברית (תל-אביב : רסלינג, 2007), עמ' 257־281.
טאהא, אבראהים. כפילות והתקבלות (על דמות האחר ביצירת שמעון בלס).
עתון 77, גל' 218 (1998), עמ' 22־28.
לי, ורד.
"כמו עוף נודד שלומד גיאוגרפיה" : חמש שאלות לשמעון בלס. הארץ, מוסף
ספרים, גל' 860 (כ"ט באב תשס"ט, 19 באוגוסט 2009), עמ' 3.
קרפל, דליה.אני ערבי
יהודי ערבי.הארץ, מוסף שבועי, ד' בתמוז תשס"ג, 4 ביולי
2003, עמ' 47.
Alcalay, Ammiel. Shimon Ballas. in: Keys to the Garden : new Israeli writing / edited
by Ammiel Alcalay (San Francisco : City Lights Books, 1996), pp. 61-99 <includes
an interview with Shimon Ballas by Ammiel Alcalay, and the story Iya, translated
into English by Susan Einbinder>
על "המעברה"
ליבנה, יוני.פה זה ארץ ישראל.ידיעות אחרונות, 7 לילות – ספרות, י' בחשון תש"ף, 8 בנובמבר 2019, עמ'
20.
חבר, חנן. איך תיראה בגדד בלי יהודים
: טראומת ההגירה ב"אִיָּה" מאת שמעון בלס. בתוך: כן בבית ספרנו :
מאמרים על חינוך פוליטי / עורך – ניר מיכאלי (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד :
מכון מופ"ת, תשע"ה 2014), עמ' 177־209 <חזר ונדפס בספרו אנחנו שברי חרוזים :
פוליטיקה של טראומה בספרות הישראלית (ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס
האוניברסיטה העברית, תשע"ז 2017), עמ' 183־198>
בן-דוד, יערה. הכאב של שתי
המולדות. עתון 77, גל' 283 (2003), עמ' 6־7 <חזר
ונדפס בספרה: במבוך המַראות: קריאה
בפרקי ספרות עברית וכללית (ירושלים : כרמל, תשע"ב 2012), עמ' 117־122>
חבר, חנן.סופר יהודי-ערבי.
בתוך: תל אביב מזרח : טרילוגיה / שמעון בלס (תל אביב : הקיבוץ המאוחד,
2003), עמ' 517־525.
מישר, נעמה. על חורשת הדקלים בספרות המזרחית. עתון 77,
גל' 309־310 (ניסן-אייר תשס"ו, אפריל-מאי 2006), עמ' 40־41 <חורשת התמרים ביצירות
של סמי מיכאל ("סופה בין הדקלים"), שמעון בלס ("תל-אביב
מזרח") וסיפורה של ז'קלין כהנוב "אלכסנדריה">
מלצר, יורם. הוא מדבר אלינו
ועלינו. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ז' בתשרי תשס"ד, 3 באוקטובר 2003,
עמ' 24.
עברי, יובל.מעברה בלב העיר: הפוליטי שהוחמץ
- קריאה ב תל אביב מזרח לשמעון בלס. ספרות ומעמד : לקראת
היסטוריוגרפיה פוליטית של הספרות העברית החדשה / עורכים אמיר
בנבג'י, חנן חבר (ירושלים : מכון ון-ליר בירושלים
: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ד 2014), עמ' 272־295.
על "תום הביקור"
יגיל, רן. בגדד, אתמול. מעריב, מוסף
שבת - ספרות וספרים, ו' בניסן תשס"ח, 11 באפריל 2008, עמ' 31.