חֲנִיפוּת
°, ש"נ, — כמו חֲנִיפָה: ויש חניפות רעה מאד והוא אדם המדבר עם חבירו ומחניף עמו בדברים מתוקים כדי שיאמר לו מה שבלבו וכו' גם בכלל החניפות הוא מה שאמרו חז"ל שלא יהיה גונב דעת הבריות (ספר ד"ח ודעת חכמה ב כב). להנצל מן החניפות ירחיק עצמו משני דברים אלו מן הכבוד ומן ההנאה (שם).