°, ש"נ, —  שה"פ מן *ב. כָּפָה, במשמ' הכרח: כל המשתמדים אחר שנאבקו במינות אינם שבין ואם שבין ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם (רש"י ע"ז יז.).  מצינו שהרבה בני אדם כופין אותם בשוטים באש ובמים ובכל מיני כפיות עד שיודו בפיהם דברים שנכשלו בהם וסובלים כל הכפיות ואינם מודים שום דבר בפחדם שיתחייבו בהודאתם הריגה (מנוה"מ נה). כח והרשאה נתונה לאותו מלוה לעשות כל הכפיות לחתום ההוא (פנק' ליטא, האסיף תרנ"ד קנז).