*, קל, — חבט והכה, נקף אצבעו וכדומ', פָצַע אותה ע"י מַכָּה עזה: אין אדם נוקף אצבעו1 מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה (ר' חנינא, חול' ז:). — ונָקַף ביצה, שבר הקלפה: ביצין שנקפו בקערה הרי זה חבור התחיל לטרוף אינו חבור (תוספת' טבול יום ב יא). ביעין שנקפן בתוך הטפיח הרי אלו אינן חיבור (שם). אין מוכרים ביצים של נבלות ושל טרפות לגוי אלא אם כן היו נקופות לקערה לפיכך אמרו אין לוקחין מן הגוי ביצים נקופות לקערה (שם, חול' ג כד).  — ובסהמ"א: כאדם המהפך בכף בצים נקופות לערבן עם המים (רש"י, שמות ל לה). — ובהשאלה נקָפוֹ לִבּוֹ, כמו לבו הכהו: מי שלבו נוקפו אומר כן (ר' דוסתאי, ברכ' ז:). לבו נוקפו ופורש (נדה ג:). כיון שהרג אבינו אברהם את כל אותן האוכלוסין נקפו לבו אמר אפשר שלא היה בהם צדיק (ר"י בן זמרא, מד"ר תהל' קי). — ואמר הפיטן: למי שלבו נוקפו וגדול בעיניו אוסף עמוסי מעים להוציא מלבו ידרוש ויתור לפני קבוץ נוחלי שלולת מים (ר יהודה בר מנחם, את יום פדותכם, יוצ' לשבת נחמו, מחז' איטל' א, קצא.). — ומצוי הרבה בסהמ"א: כך פירשו רבותי ולבי נוקפי (רש"י, ר"ה כה.). המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן וכו' הרי זה מגונה (רמב"ם, אסורי ביאה כא ו). שמותר להשאל על השבועה ואין בזה דופי ומי שלבו נוקפו בדבר זה אינו אלא שמץ מינות (סמ"ג א', רמא). מנהג חסידות הוא שאחרי הברכה יגלה ערות הקטן ואם לבו נוקפו ובהול מוטב שיגלה מיד ויברך (מרדכי, בשם ראבי"ה, שבת, תכא). אמנם מיום בואי לארץ הזאת תמהתי על כי ראיתי שכותבין בשטרות שיעבוד מטלטלי אגב מקרקעי וכו' ורציתי לבטלו ואמרו אע"פ שכותבין כן בשטרות כבר נהגו בכל הארץ הזאת שאין מגבין לב"ח ממטלטלין שמכר או נתן הלוה מפני תקנת השוק על כן לבי נוקפי (תשו' הר"ש, טוחו"מ ס). ומי שרואה לשונו זה לבו נוקפו שהרי הקדמות הזה יאמינוהו הכופרים בחדוש העולם (רשב"צ דוראן, אוהב משפט לאיוב ט). מי שרואה דברים הללו לבו נוקפו שמה נטה דעת הרב ז"ל לומר שאין עונש ויסורין לנפש החוטאת (רמב"ם, תשו' ח א, הגהות מימוניות). והיה לבי נוקף (מיוחס לרש"י, ספ' התורה ב, סח). שאם אתה אומר כן לבו של אדם נוקפו תמיד בשעת ביאה ופורש מאשתו ונמצאת מבטל בנות ישראל מפריה ורביה (רעמב"ט, עד' א א). יהיה לב הנודר נוקפו משום חומר הנדוי שקבל עליו (שו"ת הר"י מינץ והר"מ פאדווה ע, פא:). ויפג לבו נוקפו על שיצא מא"י למצרים (פענח רזא, ויגש). ואל יהא לבך נוקפך על מה שיחסנו לפילוסוף הלז דעת השפעת כל הצורות ע"י שכל הפועל (קול יהודה לכוזרי א יג). — *נוֹקְפִים, כנוי לחבורה אחת מהכהנים במקדש: יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר אף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפים2 (מע"ש ה טו; סוט' ט י). — וכמו נָקַב, ארון נְקוּפָה, נְקוּבָה: אל תרבו עלי תכריכין ותהא ארוני נקופה לארץ אל תרבו עלי תכריכין מפני רמה ותהא ארוני נקופה3 לארץ מפני המבול (ר' חזקיה, מד"ר בראש' ק).

— הפע', *הִנְקִיף,  — הִנְקִיף רגלו באבן וכדומ', עשה שתנָּקף, שתנָּגף: פרוש נקפי זה המנקיף את רגליו (סוט' כב:)