שָׁחַק – מילון העברית הישנה והחדשה / אליעזר בן־יהודה

שָׁחַק

פ"י, שָׁחַקְתְּ, שָׁחֲקוּ, אֶשְׁחָקֵם, — חכך ופורר, zerreiben; triturer; to grind (down) וְשָׁחַקְתָּ ממנה הדק (שמות ל לו). — ושחקו המים את האבנים: אבנים שָׁחֲקוּ מים תשטף ספיחיה עפר ארץ (איוב יד יט). — ובתמונה להשמדת אויבים: וְאֶשְׁחָקֵם כעפר ארץ1 כטיט חוצות אדקם ארקעם (ש"ב כב מג). — ואמר בן סירא: ראה מי יבין ושחריהו ותשחוק בסיפו רגלך ב"ס גני' ו לו. לכפירים שחק כגדיים ולדובים כבני בשן (שם מז ג). — ובתו"מ: אם לא שחק (את הכמון) מערב שבת לועס בשיניו ונותן (שבת יט ב). ושוחקין את הפלפלין (ביום טוב) בריחים שלהם (ר' אלעזר בן עזריה, ביצה ב ח). כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן לצרכן אבל לא לשוחקן ב"מ ב ח. שוחק (כלים שיש עליהם צורות ע"ז) וזורה לרוח או מטיל לים (ע"ז ג ג). עני שנתנו לו פרוסות וגרוגרות מעשר מכל אחד ואחד, שחק את הפת ועשאו פירורין, גרוגרות ועשאן דבילה מעשר מאחד על הכל (תוספת' דמאי ה ח). והביאו לפניו אניגרון ואכסיגרון ועליהן פלפלין שחוקות ומשך אבא את ידיו, אמר לו רבן גמליאל אל תחוש להן, מערב יום טוב היו שחוקות (ר' אלעזר בר' צדוק, שם יו"ט ב טז). שחקן אומר עליהן שהכל נהיה בדברו (ירוש' ברכ' ו א). ויין לא שחוק הוא וכו' שאר הדברים אף על פי ששחוקין בעינן הן ( שם שם). השום והשחליים וחרדל ששחקו בשדה נטבלו (שם מעשר' ד א). שום ששחקו אם היה מחוסר שחיקה אסור (ר' אבהו בשם ר' יוחנן, שם שבת יד ב). טחול שוחק2, קרקבן טוחן, קיבה ישנה, אף נעור (ת"ר, ברכ' סא:). הפת שעיפשה חייב לבער מפני שראויה לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות אחרות (פסח' מה:). וכשהוא שוחק3 (את הסממנים) אומר הדק היטב היטב הדק (כרית' ו:). למה הוא קורא אותן (את העננים) שחקים וכו' שהם שוחקין את המים (ריש לקיש, מד"ר בראש' יג). המסס לטחון והטחול לשחוק (שם ויקר' ד). — ותאנה שְׁחוּקָה, משמ' דלה וצנומה: והא דבילה בוצרה, שחוקה היא (ירוש' דמאי ב א). — ובסהמ"א: כשהתיר רב לכחול בששחק הסממנין מאתמול אבל לשוחקן בשבת ולהביאן ארבע אמות בר"ה לא התיר רב (והזהיר, בשלח, יז). מטבע היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר (רש"י, ב"מ נא: ד"ה כמה תהא). היו יושבים כל בעלי המלאכה ובראשם שוחקי הסממנים (שבט יהודה שמ ז). — ואמר הפיטן: רד בחופניו לתוכה שחוקה, רשפה פנימה ותימר כחוקה (משולם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, Elbog., Stud. עמ' 130). — ואמר המשורר: הנה העב הניק הגן ותלמיו כאבק שחק (רמב"ע, תרשיש ג, ברודי, שמב). מימי דמעות לחכה אשך וגם אבני לבבות שחקו מימיך (ר' יהודה הלוי, מה לך צביה, זמורה ב, 19). הכי יד הזמן תשחק גופך ולא תשאיר לך גרם (ר"י חריזי, הענק אות ג). — °שְׁחוּקֵי מים, עננים4, ואמר הפיטן: וילון פרש והעמיסו שחוקי מים (רסע"ג, אכוין כליות, סדור רסע"ג, שצח). — °שְׁחוּק עֲצָמוֹת5, לשון קללה לרשע גדול: וכשהקורא אומר נבוכדנצר הם אומרים שחוק עצמות וכשהוא אומר חרבונא אומרים זכור לטוב (מחז' איטל' א, פז:). — °נפש שְׁחוּקָה, עיפה: הפועל הזה עושה מלאכתו כל היום ונפשו יגעה עליו ושחוקה ושחרית היא חוזרת לגופו בריה חדשה (ילק' שמע' תהל' כח).

— נִפע', *נִשְׁחַק, — ששחקו אותו: כיון שהיה הבכור מת לאחד מהן היו עושין לו איקונין ומעמידו בביתו ואותו היום נשחקות ונידקות ונזרות6 והיה אותו היום קשה להן כיום הקבורה (מכי' מסכ' דפסחא יג). — *ועל רשע או בן רשע, נִשְׁחק במשמ' מת: נשחק7 הולד (של טרכינוס) בחנוכה (רשב"י, מד"ר אסתר, ויהי בימי). — *ונשחקו עצמותיו: אל תבואני רגל גאוה זה טיטוס שנשחקו עצמותיו (אדר"נ א). — ובסהמ"א: העושה כלי משברי כלי מתכות ומן הכלים שנשחקו מרוב הזמן (רמב"ם, כלים ח ב). שלא תמריץ בשחיקתו ולא יסכן כי אם ישחק היטב היה החלק הקטן ממנו אם יפגע הלחות יפקע ויסתבך בדפני האצטומכא (קאנון, לוח הסמים, חנטל). שגאלינוס הרופא ישחקו עצמותיו בדברו בתועלת האברים וכו' (ידעיה בדרשי אל רשב"א תיח). — ואמר הפיטן: לשוא בי טבח הוחק, והן זרעי נשחק ונמחק (ר"א קליר, אז בהלוך, קינ' ת"ב).

— פִע' *שִׁחִַק, — כמו קל: כלי נחשת משתמש בהם החמין אבל לא באור מפני שהוא משחק8 (תוספת' ב"מ ב כב).

— פֻע', בינ' *מְשֻׁחָק, — ששחקו אותו: היו (בגדי הכהן) מרושלין ומסולקין או שהיו משוחקין ועבד, עבודתו כשרה (תוספת' מנח' א ח; מעין זה בבלי זבח' יח.).

— הִתפ', *נִשְׁתַּחֵק, — כמו נִפע': התחיל מחרק עליהם שיניו ואומר נרפים אתם, לשון טינוף, ישתחקו עצמותיו, קדושים הם (מד"ר שמות ה). טרכינוס שחיק עצמות ילדה אשתו בליל ט' באב והיו כל ישראל אבלים, נשתחק הולד בחנוכה, אמרו ישראל נדליק או לא נדליק (שם איכ' על אלה אני בוכיה). — ובסהמ"א: שהנחשת מעלה עיפוש ומשתחק (רש"י, ישע' מ טו). ראיתי אפיקורוס אחד ישתחקו עצמותיו (ראב"ע, שמות כ כא). קם דוכוס גוטכרהט שמו ישתחקו עצמותיו ברוחו הקשה כי התעתו רוח זנונים (שלמה בן שמעון, QGJD II, עמ' 3). ולקחו להם תועבה אשר נצלב עליו ישו הנוצרי ישתחקו עצמותיו והביאו התועבה עמהם לארץ ישמעאל (אלעזר בר יודא, שם, 76). ואמר התרגום ושף יתיה בשופינא כלומר נתשחקו עצמותיו ונדקדקו עד שלא היו נראין מרוב דקותם (מעין גנים לאיוב לג כא, 107).