*, ש"נ, —  מעשה המקבץ והמאסף:  תקבץ ושרפת כתיב, מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה (שׂער נשים צדקניות שבעיר הנדחת) שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה (רבא, סנה' קיב.). — ובסהמ"א: לססתי ברכבי פרעה וכו' לקביצת סוסים הרבה שאספתי מחנותי לצאת לקראתך ברכבי פרעה להושיעך (רש"י בשם ספרי אגדה, שה"ש א ט). ועי' קְבֻצָּה. —  °קְבִיצַת יָד, כמו קפיצת יד1, מעשה הקופץ ידו שלא לתת לעני דבר, קמצנות:  וכן כל מה שהזהירה מנתינת המעשרות ותרומות וכו' ופתיחת יד לעניים וכו' צוה לנטות אל קצה הפזורים כדי להתרחק מקביצת יד וצרות העין (ר"י עקנין, ס' מוסר ב ה, 35).