ת"ז, נק' שׁוֹבֵבָה, —  כמו שׁוֹבָב: עד מתי תתחמקין הבת הַשּׁוֹבֵבָה כי ברא יי' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר (ירמ' לא כא). —  ואמר הפיטן:  ותן אחרית טובה להתהלך לפניך ונפשי השובבה תאור באור פניך  (אלוה רם במלכותו, סדור ארם צובה, תצה.).  נפש שובבה, די לך בפת חרבה, ושכחי מעצבה, וזכרי מצבה (רשב"ג, שכחי יגונך, ביאליק-רבניצקי ב, 86).