1, ש"נ, סמ' תְּעָלַת, מ"ר כנ' תְּעָלֹתֶיהָ, —  חפירה למים, Wassergraben; fossé (rempli d`eau); water-ditch:  ויעש (אליהו) תְּעָלָה כבית סאתים זרע סביב למזבח וכו' וגם את הַתְּעָלָה מלא מים מ"א יח לב-לה.  ויעמדו בִּתְעָלַת הברכה העליונה אשר במסלת שדה כובס  מ"ב יח יז; וכעין זה ישע' ז ג, שם לו ב.  ואשר עשה (חזקיה) את הברכה ואת הַתְּעָלָה ויבא את המים העירה שם כ כ. את  נהרתיה הלך סביבת מטעה ואת תְּעָלֹתֶיהָ שלחה אל כל עצי השדה יחזק' לא ד.  מי פלג לשטף תְּעָלָה  ודרך לחזיז קלות איוב לח כה2. — ובסהמ"א:  וילכוד מהם לטינוס את תעלת המים יוסיפון, גינצבורג, ח. והפלגים הם התעלות שהגנן מפלג להשקות הגן ר"י קמחי, ס' הגלוי, שרש פלג, 141.  למשוך מים ולהובילם בתעלות קטנות להשקות את הגן גוטלובר, ממצרים, 43. — °ותעלות לדם שבגוף האדם:  (גידי הכבד) הם תעלות מושכות את הדם ללכת בהם והמה כמו מסילות מפורדות שבע תעלות מהם מושכות את הדם אל שאר הגידים בגוף אסף הרופא, 10:. —  ואמר המשורר:  וגלות ננעלות ומקות ותעלות עליהן אילות כאילות היערים דונש, דעה לבי, שעה"ש, 3. וזמר עוף וקול מימי תעלה רמב"ע, ענק ג, בראדי, שמג.