א. תָּעַל
° 1, קל לא נמצא במקורות.
— פֻע', °תֹּעַל, — שהיתה לו תועלת מדבר או מאדם: כאיש אשר חִסד את חברו ויתן לו בית או דינר והיה מתועל ממנו (מנחם הגולה, לקוטי קדמוניות, 60, נספחים. מצד זכות האב יתועל הבן על צד החסד (עץ חיים ט. אע"פ שהמצוות עצמן תועלת ומתועל האדם בהם (שם צה).
1 [פעל משני, שנגזר מן תּוֹעֶלֶת.]