ש"ז, במקרא רק מ"ר תַּעֲלוּלים, — כמו עוֹלְלִים, תינוקות: ונתתי נערים שריהם וְתַעֲלוּלים ימשלו בם (ישע' ג ד). — ובסהמ"א: ואמר יתבאר קלקול המלכות במשול התעלולים עליה ומי שאין לו רגילות (ר"י חריזי, מוסרי הפילוסופים ב ב). שאין לבטל וכו' מנהג הקדום להכות המן דווקא בענין מפלתו לא זולת ולא כאשר תעלולים עוללו למו להכות המן כל מקום שנזכר (חמדת הימים ב, מעניני המגלה, עו.). — ומ"י °תעלול: את בין עצי יער לבנון חוח בין רזני ארץ ושרים תעלול (עמנואל, מחברות ח, הברמן, 248). — ואמר המשורר: ובלע אל עצת שריו ושוה תבונתם תבונת תעלולים (ר"ש הנגיד, הלי תעש, הברמן א, 19). למטרה הקימני זמני והורני בחצי תעלולים והזקנתי בלא עתי וצדו צעדי ואני מתעלולים (רמב"ע, תרשיש ה, בראדי, שם). יתעללו תמיד בתעלולים ויתנו נדן לכל זכר (ר"י חריזי, תחכמוני נ, קאמינקא, 432).