ב. תָּעַל

° 1, קל לא נמצא במקורות.

— הִפע', °הִתְעִיל, — רפא, שם מזור ותעלה, heilen; guérir; to cure, heal: תאלת זו כחפץ להתעיל שוע ערוך למדם להועיל (ר"א קליר, תאלת, קרוב' א ר"ה). להתעיל מחץ ומוסרה (רש"י, תפלה לקדמך, סליח').  משוכי אחריך מחץ מכתם תתעיל (הוא, אפך השב, סליח'). צרי ומזור התעל (ר' שלמה שמואל, ישמיענו סליחתי, סליח' ג עשי"ת). פתוח בידך כיון נרתק האספלנית צרי להתעיל מחץ חבת חולנית (אמץ יוסיף, סליח' ה עשי"ת). מכתי אנושה בין מתעיל ומזורר (קלונימוס בן יהודה, מי יתן ראשי מים, קינ').  ובכל עוצם יושר שיר לעלך סגוליך ממחץ מכתם בהתעילך (ובכל תקף, יוצר יוה"כ).  ורפא להם ממחלם להתעילם להשגות פעלם (שלמה ראש הישיבה, אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, תרביץ א ג, 22).



1 [פעל משני, שנגזר מן ב. תְּעָלָה, ועי' שם.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים