°, ש"נ, —  מעשה התועה והטועה, ואמרו פיטנים ומשוררים:  ועל מורים אשר יורו בתהפכות ובתעיה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה, הברמן 1, 131). אשר יהיה חכם לבב בעיניו תעיתו יהי חושב נכונה (הוא, אשר יהיה, בן משלי, אברמסון, 10). ויתעהו הזמן תעיה ביום מחר כעת חיה (ראב"ע, האספו משכילים, כהנא א, 134). —  °ומדבר התעיה: המדבר ההוא קוראים אותו (הערביים) מדבר התעייה ויחשבו שישראל תעו ולא ידעו הדרך וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ ג נ).  וזאת היא הגדולה שבתעית1 בעלי המשכון אשר זכרתי לך בשער הבטחון (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). —  ומ"ר °תְּעִיּוֹת:  וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן (רמב"ם, עכו"ם א ג). —  ואמר הפיטן:  ולא תתעלם מנופלים ונדחים בתעיות (רי"צ ג'יקטילה, אזהרות, זולאי, ס' היובל לאפשטיין, 172).