תַּעַן

°, ש"ז, — ענִיָּה בדבור או בתפלה, ואמר הפיטן: דלתי צור כנסה דפק וחנן דגלים לשלש תען ולחנן (ר"א קליר, ויאהב אומן, קרוב' לפורים). שיח פיו ברנן ותנואות לא הרבה תען מזמותיו לא השיב בתשובה (בנימין בן זרח, אהבת עזוז, סליח' ה עשי"ת).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים