תרך
* 1, ממנו * תֵּרוּךְ, * תָּרַךְ.
— פִע', * תֵּרֵךְ, — גרש: האומר תרכוה כאומר גירשוה פטרוה פרנסוה וכו' (ירוש' גיט' ו ז). ת"ר שלחוה שבקוה תרכוה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה וכו' (בבלי שם סה:)2.
1 [מן הארמ' תרך במשמ' גרש.]
2 [קלצקין-צובל מביאים תַּרְכִּיב שלדבריהם נוהג בספרות הקראים במשמ' רכוב, אך אינם מביאים מקורות. ואלו היום רווח תַּרְכִּיב במשמ' הזרקת חֹמר חִסון לגוף האדם או הבהמה להצילם ממחלה או למנעה מהם.]