לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה

יוכבד בת-מרים (זלזיניאק) נולדה בקפליץ׳, רוסיה הלבנה בי״ד באייר תרס״א, 3 במאי 1901. בגיל שבע-עשרה החליפה את שם משפחתה לבת מרים, כמרים אחות משה המשוררת. למדה פדגוגיה בקראקוב ובאוניברסיטאות של אודסה ומוסקבה. את שיריה הראשונים פירסמה בכתב העת התקופה ב-1922, עוד בהיותה בברית המועצות. היתה חברה במעגל הספרות ״האוקטובראים העבריים״ ופירסמה את הפואמה ״ארץ״ באנתולוגיית הקבוצה, בראשית. את מרבית שיריה מימיה ברוסיה פירסמה בקובץ שיריה הראשון, מרחוק, שראה אור בארץ ישראל ב-1932 בהוצאת קרן זנגביל בלונדון בהשתתפות אגודת הסופרים בארץ ישראל.

ב-1926 עברה ממוסקבה לפריז ושנתיים לאחר מכן עלתה לארץ ישראל. הקובץ ארץ ישראל יצא לאור בתל אביב ב-1937, ושלוש שנים מאוחר יותר פירסמה את מחזור השירים ראיון. ב-1942 פורסמה שירתה הארץ-ישראלית בקובץ דמויות מאופק, ובאותה שנה התפרסם גם ספרה משירי רוסיה. ב-1946 פירסמה את שירים לגטו וב-1963 יצאה לאור האסופה שירים בעריכת דן מירון. על פי החלטתה, האסופה אינה כוללת את מרבית שירי מרחוק. ב-1925 ילדה את בתה מריאסה בת מרים כצנלסון, בתו של המשורר שמעון הבונה, חברהּ לקבוצת ״האוקטובראים העבריים״, שנרצח ב-1937 על ידי משטר סטלין. ב-1928, בעת שהותה בפריז, נולד לה ולמשורר חיים הזז בן, נחום הזז (זוזיק). זוזיק נהרג בקרבות מלחמת העצמאות, ובת מרים לא חזרה לכתוב באופן קבוע לאחר מותו. שני השירים היחידים שידוע שכתבה אחרי המלחמה הוקדשו לנתן אלתרמן.

מבחינה דורית אפשר לשייכה לשירה העברית המודרניסטית ולדורם של שלונסקי, אלתרמן וגולדברג. יצירתה המוקדמת אקספרסיבית וגרנדיוזית ומבטאת רגשות עזים ויצריים תוך מרד בשירה המאופקת ובקונבנציות הבית המרובע. שירתה המאוחרת (בעיקר לאחר מרחוק) קרובה יותר לזרם הסימבוליסטי של בני תקופתה. בשיריה המאוחרים ניתן למצוא שימוש באובייקטים כסמלים להוויות אבסטרקטיות ולחוויות רוחניות. כמו כן מתאפיינת שירה זו בנטייה לחידתיות, פיגורטיביות מופלגת ושימוש רב בסינסתזיות ובמבנים תחביריים היוצרים אליפטיות מורכבת. רוב שיריה (להוציא פרסומים שקדמו לדמויות מאופק, 1942) כתובים במלרע.

דמות הדוברת בשירים השתנתה והתפתחה במהלך שנות יצירתה. על פי דן מירון (1991), בשיריה הראשונים הציגה עצמה כאישה חזקה, תקיפה ומינית. רות קרטון-בלום (1977) אפיינה את דמותה כשילוב של נביאה ונזירה. בכמה שירים עולה דמותה החצויה. כך למשל בשיר שבחרה לפתוח בו את הקובץ שירים, המסתיים במילים: ״פָּנַי לִשְׁנַיִם נִגְזָרוּ/ מַחֲצִית/ מוּל מַחֲצִית״.

נושאי שיריה רבים ומגוונים. שירי מרחוק כוללים שירה וידויית לירית, פנייה לישות טרנסצנדנטלית ומושגים מחיי העולם היהודי. בקובץ זה, כמו גם במחזור השירים ״מדרכה גשומה״, מצויים שירי אהבה הכתובים במבנים חופשיים יותר. בשירי האהבה, בשירים לגטו, במחזור ״בסוגר״ ובשירים נוספים ישנן התייחסויות ארס-פואטיות. היא מתייחסת גם לנושאים היסטוריים ולגורל העם היהודי, כך למשל בשירים לגטו. נושא מרכזי אחר בשיריה הוא תיאורי טבע, החושפים יחסי אהבה וקרבה בין המשוררת לנופים של ״שתי המולדות״ שלה. מחזור השירים ארץ ישראל מהווה בעיני רבים את פסגת יצירתה. אלתרמן (1963) כתב על המחזור ש״שעה שאתה קורא זאת נאלמות לרגע דום כל שורות של משוררים אחרים שזימרו ארץ זו״.

עמדה בקשרים קרובים עם גדולי המשוררים בני זמנה וביתה שימש בית ועד לאנשי רוח ומשוררים, ובכללם נתן אלתרמן, שמעון הלקין, אבות ישורון, אבא קובנר ורחל, לה הקדישה את השיר ״את אינך״ לאחר מותה. ב-1971, במלאות לה שבעים, פירסמה ספרית פועלים את הקובץ זר שירים ליוכבד בת מרים. הספר כולל עשרים וחמישה שירים המוקדשים לה פרי עטם של גדולי המשוררים והמשוררות של התקופה, ובהם: ישראל אפרת, תרצה אתר, אורי ברנשטיין, חיים גורי, אמיר גלבע, ט׳ כרמי וגבריאל פרייל. אבא קובנר הקדיש לה שירים ופואמות ואבות ישורון כתב עליה כמה שירים, כולל ״רחוב יוכבד בת מרים״ (1986).

על אף מרכזיותה במעגלי התרבות והספרות, התפרסם עד כה רק ספר אחד שהוקדש במלואו לשירתה (רות קרטון-בלום, 1977). דן מירון, בספרו אמהות מייסדות, אחיות חורגות (1991), הציג אותה כאחת מארבע המשוררות הראשונות העבריות המרכזיות. כלת פרס ביאליק לשנת 1964 וכלת פרס ישראל לשנת תשל״ב, 1972.

יוכבד בת-מרים נפטרה בתל-אביב בי״ח בטבת תש״ם, 7 בינואר 1980.

נכתב על-ידי רננה קידר וורד קרתי שם-טוב עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: תדהר, קרסל, גרנות, ויקיפדיה Jewish Women׳s Archive Encyclopedia, Yivo Encyclopedia of Jews in Eastern Europe, המכון לתרגום ספרות עברית, Электронная еврейская энциклопедия]
[צילום: ארכיון גנזים]

ספרים
  • מרחוק (לונדון : הוצאת קרן זנגויל, בהשתתפות אגודת הסופרים העברים בארץ ישראל, 1932) <מהדורת צילום יצאה לאור בתשמ״ה בהוצאת הקיבוץ המאוחד>
  • ארץ ישראל (תל אביב : דפוס אחדות, 1937) <שב ונדפס בהוצאת מחברות לספרות, 1942>
  • ראיון (תל אביב : הוצאת דבר, 1940)
  • דמויות מאופק (תל אביב : מחברות לספרות, 1941)
  • משירי רוסיה (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1942)
  • 1943 : שירים לגיטו (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1946)
  • שירים : אסופה (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1963) <מהדורה שנייה יצאה לאור ב-1972>
  • בין חול ושמש :מבחר מצומצם (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1975)
  • מחצית מול מחצית : כל השירים (ירושלים : הוצאת הקיבוץ המאוחד : מוסד ביאליק, תשע״ד 2014) <עורכת - רות קרטון-בלום, עורך משנה - גדעון טיקוצקי> <כולל - מחוות משוררים ומאמרה של רות קרטון-בלום ״וגדול מנראה הלא-נראה״, על שירת יוכבד בת-מרים>
על המחברת ויצירתה

ספרים

  • קרטון-בלום, רות, במרחק הנעלם, עיונים בשירת יוכבד בת-מרים (רמת גן : אגודת הסופרים העברים ליד מסדה, תשל"ח 1977)

על הספר

מאמרים

על ״1943 : שירים לגיטו״

  • גורפיין, רבקה, "בת חולין מקודשת" : עיון ב"1943, שירים לגטו", בספרה: אל מלים ומעבר להן : שירים, משוררים, ספרים (רמת גן : מסדה, 1975), עמ' 22–29
  • Hever, Hannan, Poems to the Ghetto : the poetry of Yocheved Bat-Miriam in the 1940s, In: Jewish women in pre-state Israel ; life history, politics, and culture / edited by Ruth Kark, Margalit Shilo, and Galit Hasan-Rokem (Waltham, Massachusetts : Brandeis University Press, 2008), עמ' 268-276, 395-396

על ״שירים : אסופה״

על ״מחצית מול מחצית : כל השירים״

  • לאור, יצחק, אתה שירי המגומגם, הארץ, תרבות וספרות, י"ב באב תשע"ד, 8 באוגוסט 2014
  • לחמן, לילך, גופי מהלך חלול, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ (י"ב באב תשע"ד, 8 באוגוסט 2014), עמ' 16, 17
  • מירון, דן, סדרת מאמרים על שירתה של יוכבד בת-מרים בעקבות ספרה "מחצית מול מחצית", הארץ, תרבות וספרות (א. לא לי היא הברכה, הפגישה לא לי היא. י"ד בתשרי תשע"ה, 8 באוקטובר 2014, עמ׳ 2 <בת-מרים השליכה עצמה אל המים הסוערים של הניגוד בין המודרניות לקדושה כבר במחזור השירים הראשון, שבו נפתחת הקריירה השירית שלה>; ב. למטה, לארץ, ידי יורדות כבדות ולאות. י"ז בתשרי תשע"ה, 10 באוקטובר 2014, עמ׳ 4 <לאחר תקופה של שירה מהפכנית בבריה״מ ניסתה יוכבד בת מרים, אחרי עלייתה לארץ, למחות בשירתה על המקום המוגבל שניתן לנשים בשירה העברית של תקופתה...>; ג. מגילת העצמאות של השירה הנשית. כ"א בתשרי תשע"ה, 15 באוקטובר 2014, עמ׳ 4 <שתי תפניות שהתחוללו בשירת יוכבד בת מרים: מעבר משמי השמים המטאפיסיים אל היום-יום העירוני והפיכת ה״אתה״ ל״אַת״>; ד. הר, גבעה, רצועת חול מסתגפת ללא צל, מעיין ואילן. כ"ג בתשרי תשע"ה, 17 באוקטובר 2014, עמ׳ 4 <על מחזור השירים ״ארץ ישראל״ שפרסמה בשנת 1937 המשוררת יוכבד בת מרים>; ה. קסם ההימשכות חסרת התוחלת לאלוהים. ו׳ בכסלו תשע"ה, 28 בנובמבר 2014, עמ׳ <ב-1940, לאחר ניתוח ואשפוז מיוסר, היה נדמה שקמלה השפה האופיינית של המשוררת. אולם, תוך זמן קצר, זינקה שירתה לגבהים חדשים>; ו. היא היתה הקול האורפיאי בשירה העברית. י"ג בכסלו תשע"ה, 5 בדצמבר 2014, עמ׳ 4. <על יצירתה של המשוררת יוכבד בת מרים, עם הוצאת כל שיריה בהוצאת הקיבוץ המאוחד> הסדרה כונסה בספרו הקול האורפיאי : עיונים בשירתן של משוררות ישראליות, חלק שני (רמת גן : אפיק - ספרות ישראלית : עילמור, תשע"ז 2017), עמ׳ 319–369.)
  • צימרמן, עקיבא, טובות השתיים : "לכל אדם יש שם", האומה, גל׳ 196 (חורף תשע"ה, נובמבר 2014), עמ' 130–134
מזהים חיצוניים
LC – no92010444 | NLI – 987007258231105171 | VIAF – 307142 | Wikidata – Q292563 | OpenLibrary – OL2296731A

עודכן לאחרונה ב: 13 באוגוסט 2022