עוזי שביט נולד ב־1936 בנהריים שבעמק הירדן, שם עבד אביו כמהנדס בתחנת הכוח שהקים פנחס רוטנברג. בגיל עשר עבר לרמת־גן. למד בגימנסיה ׳אוהל שם׳ והיה חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד. במסגרת גרעין נח״ל של תנועתו התיישב ב־1955 בקיבוץ שדות־ים, בו היה חבר עד יום מותו. במהלך השנים מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ, בתוכם מספר כהונות כמזכירו.
    ב־1959 החל את לימודיו בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל־אביב ועשה בו את שלושת תאריו (1967, 1972, 1979). מ־1969 נמנה עם סגל ההוראה של החוג, והגיע בו לדרגת פרופסור מן המניין. שימש בתפקידים רבים באוניברסיטה, ביניהם ראשות החוג לספרות עברית, ראשות בית הספר למדעי היהדות וראשות המכון לחקר הספרות העברית. ב־2005 פרש לגמלאות. בתחילת שנות השבעים הצטרף למערכת הוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד, ועבד בה כל השנים בד בבד עם פעילותו האקדמית. בשנים 1985–2018 שימש מנהל ועורך ראשי של ההוצאה, הכוללת מאז שנת 2001 גם את הוצאת ספרית פועלים. כמו כן הוא עמד בראש מוסד אלתרמן, המופקד על שימור מורשתו של המשורר וטיפוחה.
    עוזי שביט היה חוקר והיסטוריון של השירה העברית שנכתבה מראשית תקופת ההשכלה ועד ימינו. בשלושה מספריו (בפתח השירה העברית החדשה, 1986; שירה ואידיאולוגיה, 1987; בעלות השחר, 1996) שרטט קווי מתאר לדיוקנה של השירה העברית במאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה ועמד על תהליכים פואטיים מרכזיים שהתחוללו בה. בין היתר תיאר את מקומה של השירה בתנועת ההשכלה העברית; עמד על מקומה החלוצי של יצירת רמח״ל, ובמיוחד הדרמה לישרים תהילה, בשירה העברית החדשה; הראה כיצד התגבשה שירת ההשכלה בהשפעתן הכפולה של שירת המקרא מזה והשירה האירופית מזה; אפיין מצדדים שונים את הפואמות של י״ל גורדון, ואת המעבר ביניהן לבין הדגם הפואמטי החדש שטבע ביאליק.
    מוקד שני של עבודתו נעוץ בתחום הפרוזודיה. בשלושה ספרים נוספים התחקה אחר היבטים בתולדות המשקל, הריתמוס, החרוז והמצלול של השירה העברית החדשה. ספרו המהפכה הריתמית (1983) מתאר את המעבר שחל בשירה העברית בשלהי המאה התשע־עשרה משיטת משקל ההברות המשכילית אל השיטה הטונית סילאבית, המבוססת על חילופים סדירים בין הברות מוטעמות ובלתי מוטעמות. מעבר זה מתואר בספרו כרכיב חיוני בתוך כלל ההתחדשות הדרמטית שהתחוללה בשירה העברית באותה העת סביב הופעתם של ביאליק וטשרניחובסקי. בספרו חבלי ניגון (1988) עקב בדקדקנות אחר ההתפתחויות הפרוזודיות בשירת ביאליק, ובמיוחד אחר תנודותיה בין שיטת המשקל הטונית־סילאבית לבין הריתמוס החופשי הכמו־מקראי המאפיין בעיקר את שירתו הנבואית. בספרו חרוז ומשמעות הראה את הקשרים בין תבניות חריזה לבין הרבדים הסמנטיים בשירה באמצעות ניתוח יסודי של שני מקרי בוחן מתולדות השירה העברית: החרוז הדקטילי (שהטעמתו בהברה השלישית לפני סוף השורה) הרווח בשירת ביאליק והחרוז המודרניסטי הבלתי־מדויק הרווח בשירת אלתרמן. על אלה יש להוסיף מאמרים שחיבר בפרוזודיה של השירה העברית במאה העשרים, מפוגל ועד עמיחי.
    תחום בולט שלישי בעבודתו של עוזי שביט היה חקר השירה העברית המודרניסטית של אלתרמן, שלונסקי ובני דורם. שניים מספריו מוקדשים להצעת פענוח מקיף לשתיים מיצירותיו הסבוכות והחידתיות של נתן אלתרמן. בספרו שירה מול טוטליטריות (2003), שזכה בפרס בהט מטעם אוניברסיטת חיפה, העמיד פירוש מקיף לפואמה ׳שירי מכות מצרים׳, ובספרו לא הכל הבלים והבל (2007) התבונן בפואמה ׳שמחת עניים׳. שתי היצירות, שנכתבו ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, מוארות בספריו מהיבטים רבים, אך בראש ובראשונה הן נבחנות כהתמודדויות שיריות סמליות עמוקות ביותר עם הסיטואציה ההיסטורית הכלל־עולמית הקטסטרופלית בת הזמן (עלייתם של משטרים טוטליטריים נאציים־פשיסטיים וקומוניסטיים) ועם האיום המוחשי על עצם קיומו של העם היהודי באירופה ובארץ־ישראל גם יחד. בד בבד פרסם מאמרי מחקר רבים על משוררים נוספים בני אותה תקופה (דוד פוגל, אברהם שלונסקי, עזרא זוסמן, אלכסנדר פן, זרבבל גלעד), על הפואטיקה של ׳השיר הפרוע׳ בשנות העשרים ועל אחרוני המשוררים העברים בפולין ערב השואה.
    עוזי שביט ערך קבצים מחקריים על ביאליק, טשרניחובסקי, שלונסקי, אלתרמן ועגנון, ערך והביא לדפוס מהדורות מלאות וחלקיות מִכִּתביהם של יצחק קצנלסון, נתן אלתרמן, רחל, אלכסנדר פן, חנה סנש, אנדד אלדן, דליה רביקוביץ, וכן אנתולוגיה מן השירה שצמחה מתוך מלחמת יום הכיפורים (מקום של אש, 1975). כמו כן נמנה עם עורכי המהדורה האקדמית של שירת ביאליק (1983–2000). שירים שפרסם במהלך השנים כונסו בספריו כבר בחצי ימיו (1972) וביום שידובר (1983).
    ב־2016, עם הגיעו לגבורות, יצא לאור קובץ מאמרים לכבודו – הנאמן : מנחת הוקרה וידידות לעוזי שביט, בעריכת מנחם פרי וזיוה שמיר.
אחיו הבכור של עוזי שביט הוא המשורר יעקב־שי שביט. עוזי שביט נפטר בז׳ באדר תשפ״ג, 28 בפברואר 2023.

נכתב על ידי אבנר הולצמן עבור עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: ויקיפדיה]
[צילום: דניאל בר און]

ספריו (שירה):