(מסודר בסדר אלפביתי על-פי שם מחבר המאמר או הרשימה)
נאור, מרדכי. אלתרמן
והתקשורת. קשר, גל' 34 (אביב 2006), עמ' 47־60.
בגיל צעיר היה נתן אלתרמן יוצר רב-תחומי: משורר,
מתרגם, מחזאי, פזמונאי וגם - מה שנהוג לשכוח לעתים - עיתונאי, בין השנים 1931־1934.
אלתרמן ראה עצמו, מבחינה מקצועית, כעיתונאי ונמנה עם חבריה הקבועים של אגודת העיתונאים
בתל-אביב. הוא לא היה משורר המסתתר במגדל השן הפואטי, אלא איש-תקשורת החי את הרגע,
השעה והיום.
נאור, מרדכי.
אלתרמן והבריטים. בתוך: והאנגלי אז בארץ
: עיונים בפן הביטחוני של תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל / עורך, ניר מן (ירושלים
: העמותה לחקר כוח המגן על-שם ישראל גלילי : כרמל, תשס"ט 2009) (עלי זית וחרב,
כרך ט'), עמ' 187־218 .
על השלטון הבריטי בארץ-ישראל כפי שהשתקף בטורי
הטור השביעי של נתן אלתרמן. במאמר זה מורחב הנושא המועלה בצמצום בספרו של מרדכי
נאור הטור השמיני (תל אביב : הקיבוץ המאוחד,
תשס"ו).
נאור, מרדכי. אלתרמן
והמושבות - מפתח-תקוה עד חדרה. הח'אן : אסופה לחקר חדרה והמושבות,
חוב' 4 (אב תש"ע, יולי 2010), עמ' 191־204.
נאור, מרדכי. גיבורי התרבות של עמוד 2 בגיליון יום שישי : נתן אלרמן ואריה נבון.
בספרו: ראשית 'דבר' : 25 השנים הראשונות של העיתון הנפוץ והמשפיע ביותר ביישוב היהודי ובמדינת ישראל הצעירה (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ה 2015), עמ' 201־216.
נאור פרלמן, סיגל. נתן זך ונתן אלתרמן: מפגש
פואטוביוגרפי בחולות. בספרה: בשדות אז אולי: פואטוביוגרפיה : עיון בשירתו
המאוחרת של נתן זך (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 2014), עמ' 113־167.
נבו, גידי.
"לאור אפלת הימים" - המודוס השנינתי–סטירי בשירתו העיתונאית של נתן אלתרמן.עיונים בתקומת ישראל: מאסף לבעיות הציונות, הישוב ומדינת ישראל, כרך 21
(תשע"ב 2011), עמ' 38־79 *
בכל הנוגע למקומה של הסטירה בשירתו העיתונאית של נתן אלתרמן קיימות
שתי תפיסות עיקריות, קוטביות כמעט. את האחת מייצג דן לאור, שנותן לסטירה מקום שולי
למדי בתת הסוגות המכוננות לדעתו את הקורפוס. את התפיסה האחרת מייצג דן אלמגור,
שבסדרת מאמרים מקנה לסטירה מקום הרבה יותר מרכזי בשירה זו. אלמגור נוטל אפוא את
כל הקורפוס של שירתו העיתונאית של אלתרמן - קורפוס השירה העיתונאית הגדול ביותר,
החשוב ביותר והמשפיע ביותר בשירה העברית המודרנית - ומשליכו לתוך שק קטגוריאלי
אחד, הוא הסטירה. עמדתו של אלמגור מעוררת תמיהה, כיצד יכול חוקר להתעלם משירי הפתוס
הלאומי הנשגב, מהבלדות, מהקינות ומהשירים הדיונים-פולמוסיים, התופסים מקום חשוב
כל כך בקורפוס הכולל? מחבר המאמר טוען כי קביעתו של אלמגור מבוססת על אינטואיציה
נכונה וחודרת בכל הנוגע לנוכחותה של הסוגה הסטירית בשירתו העיתונאית של אלתרמן.
סוגה זו איננה כמובן הסוגה הבלעדית בשירה זו, וכל הסוגות שלאור מונה אכן מופיעות
בה. אבל הסוגה או המודוס הסטירי הוא מודוס עיקרי ולא שולי בה, ומבחינות מסוימות
הוא אולי אף המודוס המכונן שלה. המאמר מנסה לבחון כמה היבטים במודוס מרכזי זה בשירתו
העיתונאית של אלתרמן. (מתוך המאמר)
נגיד, חיים. השיר
כחידה והחידה כשיר. ידיעות אחרונות, כ"ד בחשון תשל"ב, 12 בנובמבר
1971, עמ'
על "ספר החידות"
לנתן אלתרמן.
נגיד, חיים."רגעים" של היסטוריה : חמש שנים לפטירתו של נתן אלתרמן.
ידיעות אחרונות, י"ז באדר תשל"ה, 28 בפברואר 1975, במדור 'ספרות, תרבות,
אמנות', עמ' 1.
על שירי 'רגעים'.
נגיד, חיים. הורסים בית
בתל-אביב. מאזנים , כרך נ"ח, גל' 1-2 (אדר-ניסן תשמ"ד, אפריל-מאי
1984), עמ' 52-53.
על השיר "מיותר"
מתוך 'סקיצות תל-אביביות' ('דבר', י"ז באב תרצ"ד, 29 ביולי 1934).
נגיד, חיים. השורשים והצמרות.
מאזנים, כרך נ"ח, גל' 1־2 (אדר-ניסן תשמ"ד, אפריל-מאי 1984), עמ' 79־80.
על ספרה של רות קרטון-בלום:
בין הנשגב לאירוני
נגיד, חיים.משורר מת מהלך. גג : כתב-עת לספרות, גל'
22 (קיץ 2010), עמ' 48־59.
אמונתו של נתן אלתרמן בכוחו של הבלתי מובן בשירה תורגמה לשפת המעשה
השירי בספרו הראשון "כוכבים בחוץ". דורות של קוראים ומבקרים נתקלו בקשיים בנסיונם
להצביע על ה’סיפור’ שמספרים השירים הללו, ולתאר את מערכת היחסים בין דמויותיהם.
מסה זו מנסה לפזר מקצת מן הערפל האניגמטי האופף את הספר.
נהור, אשר. "הקמצן" בתיאטרון הקאמרי. חרות,
י"ט בשבט תשט"ו, 11 בפברואר 1955, עמ' 6 (במוסף 'ספרות, אמנות, חינוך').
על מחזהו של מולייר בתרגומו של נתן אלתרמן.
נהור, אשר. 2 הצגות בכורה ב'קמרי'.
חרות, י"ז בכסלו תשט"ז, 2 בדצמבר 1955, עמ' 6.
ביקורת על הקומדיה המוסיקלית של א' לאביש ומ'
מישל בתרגומו של נתן אלתרמן.
נהור, אשר. "האחים קרמזוב" ב'הבימה'. חרות,
ז' בחשון תשי"ז, 12 באוקטובר 1956, עמ' ו (במדור 'ספרות, אמנות, חינוך').
על המחזה מאת ז'אק קופו וז'אן קרוא על-פי דוסטוייבסקי
ובתרגומו של נתן אלתרמן.
נוה, יהודית פישר. "שפת לא חי מדבר" : בעיות
מבנה וסגנון ב'שמחת עניים' לנתן אלתרמן.
בתוך: מוטיבים מקראיים כבבואה ל"אני הלירי"
ביצירותיהם של שלום עליכם, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, אריאלה
דים ושולמית הראבן (Waltham, Mass., 1987) <דיסרטציה--אוניברסיטת
ברנדייס>, עמ' 36־75.