שולמית הראבן (ריפתין), סופרת, משוררת, מסאית, מתרגמת ועיתונאית. נולדה בוורשה בט״ז
בשבט תר״ץ, 14 בפברואר 1930*, בת למשפחה ציונית סוציאליסטית
ולמדה עברית בילדותה. שיריה הראשונים פורסמו בפולנית כשהייתה בת שש. כילדה חוותה
את מוראות המלחמה, אך המשפחה הצליחה להימלט ולעלות לישראל בשנת 1940. מאז חיה בירושלים
כל חייה והעיר תפסה מקום משמעותי ביצירתה. במלחמת השחרור שירתה ב״הגנה״ כחובשת קרבית.
לאחר מכן הייתה בין מייסדי ״גלי צה״ל״ ושירתה כ״קצינת מעברות״ בפיקוד דרום, כאחראית
לשלומם של אלפי עולים. התנסות זו קבלה ביטוי בשיר ״נח במחוזות הים״ (מקומות נפרדים).
סיפוריה הראשונים, בסגנון הריאליזם החברתי, פורסמו בבמחנה. בשנות החמישים פרסמה
שירים וסיפורים במוספים ספרותיים. ספר שיריה הראשון היה שירים מפינת הרחוב (חתום
שולמית ריפתין, ללא תאריך). לימים מחקה ספר זה מרשימת יצירותיה. ספר שירים שני,
ירושלים דורסנית, יצא ב-1962. ב-1966 נדפס קובץ סיפוריה הראשון, בחודש האחרון.
הקובץ אינו אחיד באיכותו ובסגנונו וניכרים בו ניסיונות בכתיבה סוריאליסטית, אקזיסטנציאליסטית
וריאליסטית, אך נכללים בו סיפורים מעולים כ״חורף של מלך הקלפים״ ו״הדודות הגדולות״.
מקומות נפרדים (1969) הוא ספר שיריה האחרון והטוב שבהם. קובץ הסיפורים השני,
רשות נתונה (1970) מצטיין בעיסוק מורכב בשאלות של זהות מגדרית, אתנית ולאומית.
״ימי צינה בראי המוצק״, סיפורה של קורבן לפגיעה מינית שהיא בת לניצולי שואה, נכתב שנים
לפני שהדיון בבני ״הדור השני״ או בפגיעה מינית חדר לשיח הישראלי. סיפורים ושירים נוספים
פורסמו בעיתונות ובכתבי עת.
הרומן עיר ימים רבים (1972) מספר על שלוש משפחות בירושלים
המנדטורית – ספרדית, אשכנזית וערבית. לשונה הצלולה והעשירה של הראבן זכתה לשבחים וכן
תיאורי ירושלים שלה, אך הביקורת שתפסה את הרומן כ״לירי״ ו״אימפרסיוניסטי״ החמיצה את
הרעיונות הפוליטיים הטמונים בו: ערעור על ההיררכיה המקובלת בין אשכנזים וספרדים, תפיסת
הערבים כסובייקטים עצמאיים ומתן קול דובר ללאומן פלסטיני. הספר יצא בכמה מהדורות ותורגם
לאנגלית, צרפתית, גרמנית ואסטונית.
בשנת 1979 נבחרה הראבן לאקדמיה ללשון העברית – האישה הראשונה ובמשך
שנים גם היחידה.
קובץ הסיפורים בדידות (1980) הוא קובץ תמאטי. שלושה
מסיפוריו מציגים נשים בודדות ומבוגרות, ״העד״ ו״בדמדומים״ עוסקים בבדידותם של ניצולי
השואה ו״אהבה בטלפון״ מפגיש ניצול שואה ושתי נשים מבוגרות בקשר הרה-אסון. הספר זכה
להצלחה ותורגם לאנגלית ולצרפתית.
הראבן עבדה שנים רבות כעיתונאית והייתה גם כתבת צבאית במלחמת ההתשה
ובמלחמת יום הכיפורים. מאז 1967 הרבתה להיפגש עם פלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה
ולדווח על מצבם ולאחר 1977 ראיינה שורה של אנשי רוח מצריים. פרסמה מסות ומאמרים רבים,
שחלקם כונס בארבעה קבצים: תסמונת דולסיניאה (1981); משיח או כנסת (1987);
עיוורים בעזה (1991); אוצר המלים של השלום (1996, תרגום לאנגלית נדפס
ב-1995). כתיבתה הפובליציסטית חריפה, מצטיינת ביושרה חסרת-פשרות ועוסקת במגוון רחב
של נושאים, לרבות ספרות ולשון. המסה ״אני לבנטינית״, המגדירה מחדש את הלבנטיניות כהשקפת
עולם חיובית, מאירה את הרקע לציונות של הראבן. ב-1989 זכתה בפרס למסאות על שם אברך.
פעילותה הפוליטית חרגה מתחום הכתיבה: היא נמנתה עם מייסדי תנועת שלום עכשיו, ולאחר
הטבח בסברה ושתילה הייתה הראשונה שמחתה (עם מיכאל ברונו) מול ביתו של ראש הממשלה.
יצירת המופת של הראבן הן שלוש נובלות על נושאים מקראיים, שפורסמו
במשך כעשור וכונסו לאחר מכן תחת הכותרת צמאון, שלישיית המדבר (1996). שונא
הנסים (1983) הוא מדרש חילוני, חתרני ומפוכח של סיפור יציאת מצרים, שגיבורו משקיף
משולי המחנה על חברת העברים ועל הנהגתה. גיבור נביא (1988) הוא גבעוני, המספר
על כיבוש כנען מנקודת המבט של הנכבשים. אחרי הילדות (1994) מתרחש בתקופת השופטים,
אך כמו שני קודמיו, לביקורת הנמתחת בו על ההנהגה הגברית, הצבאית והדתית יש תוקף אקטואלי.
הנובלות כתובות בלשון ייחודית, המזכירה את לשון המקרא אך שומרת על עצמאותה וגמישותה.
הן תורגמו (לחוד וכטרילוגיה) לערבית, אנגלית, צרפתית, הולנדית ואיטלקית וקצרו
הצלחה בקרב מבקרים וקוראים.
במקביל לכתיבה עסקה הראבן כל חייה גם בתרגום מפולנית ומאנגלית.
בין השאר תרגמה את מוזיקה ורעיונות (סידני פינקלשטיין, 1954); קונרד ולנרוד
(אדם מיצקביץ׳, 1958); בישימון וביער עד (הנריק סינקביץ׳, 1988); מברק צימרמן
(ברברה טוכמן, 2003). תרגומה לתחת חורש חלב: משחק לקולות (דילן תומס, 1986)
הוא מופת של תרגום יצירה מודרניסטית.
הראבן כתבה גם שלושה ספרי ילדים: אני אוהב להריח (1976),
הבלון שהלך למקום אחר (1994), מה אני אשם שאני גדול? (1999) – שני האחרונים
מוקדשים לחמשת נכדיה. ספר המתח החוליה (1986), שפורסם בשם הבדוי טל יערי, מבוסס
על ניסיונו של אישהּ, אלוף הראבן. לשניים בן, איתי, ובת, הסופרת
גיל הראבן.
ב-2002 יצא לאור ספרה האחרון ימים רבים, אוטוביוגרפיה, המהווה
רטרוספקטיבה של חייה דרך יצירותיה: שירים, סיפורים קצרים, מסות ורשימות עיתונאיות המסודרים
בסדר כרונולוגי. יותר מסיפור חיים מציג הקובץ השקפת עולם ציונית, חברתית ואסתטית; עם
זאת, ראוי לציון המעבר בסיפור ״שיקספיר״ בגרסה המאוחרת מדובר בגוף ראשון לדוברת. באותה
שנה זכתה בפרס אקו״ם על מפעל חיים.
את מקומה של הראבן ברפובליקה הספרותית העברית ניתן לתאר, בפרפראזה
על ספר שיריה, כ״מקום נפרד״: כתיבתה זכתה להערכה, אך היא נותרה בשולי הקאנון. ייתכן,
כפי שמציעה פלדמן, שרעיונותיה הקדימו את השיח הספרותי בישראל וייתכן שזיהוי מופרז עם
כתיבתה המסאית היה בעוכריה.
שולמית הראבן
נפטרה בירושלים בל׳ בחשון
תשס״ד, 25 בנובמבר 2003. ארכיונה האישי הופקד על
ידי משפחתה במכון ״הקשרים״ לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית
באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
* קרסל, ובעקבותיו מקורות אחרים
מציינים בטעות את שנת לידתה כ-1931.
עיוורים בעזה : ספרות, מדיניות, חברה (תל-אביב : זמורה-ביתן, תשנ״ב 1991)
<מסות> <עריכה - חיים פסח>
Twilight : and other stories / translated by Miriam
Arad, Hillel Halkin, J.M. Lask, and David Weber (San Francisco : Mercury House,
1992)
הבלון שהלך למקום אחר : ספור לפעוטות (תל-אביב : דביר, תשנ״ה 1994)
<איורים טלי לחובר>
אחרי הילדות (תל-אביב : דביר, תשנ״ה 1994)
אוצר המלים של השלום : מסות ומאמרים (תל-אביב : זמורה-ביתן, תשנ״ו 1996)
<תורגם לאנגלית>
The vocabulary of peace : life, culture, and politics
in the Middle East (San Francisco, CA : Mercury House, 1995)
<Essays translated from Hebrew by Marsha Weinstein and others>
Thirst : the desert trilogy / translated by Hillel
Halkin with the author (San Francisco : Mercury House, 1996)
Dorst : de woestijntrilogie / vertaald door Marja
Hilsum (Amsterdam : Arena, 1998)
Sete, ovvero, Trilogia del deserto / traduzione dall׳ebraico
di Elena Loewenthal (Vicenza : N. Pozza, 1998)
Soif : la trilogie du désert / traduit de l׳hébreu
par Arlette Pierrot (Genève : Metropolis, 1999)
מה אני אשם שאני גדול? (תל-אביב : דביר, תשנ״ט 1999) <איורים
- נקודא ודנה זינגר>
ימים רבים, אוטוביוגרפיה (תל-אביב : בבל, תשס״ב 2002) <עריכה
- חיים פסח>
תרגום:
מבחר הספור הפולני / ליקט והקדים מרדכי גפן (תל אביב : הדר, תשי״ט)
<בשיתוף בנימין טנא>
מלחמה יהודית / הנריק גרינברג (מרחביה : ספרית פועלים : מורשת, תשכ״ח)
מזימות במלחמה : מברק צימרמן / ברברה טוכמן (תל אביב : מערכות, תשכ״ו)
מברק צימרמן : המברק שהניע את ארצות-הברית להיכנס למערכה במלחמת העולם הראשונה
/ ברברה טוכמן (אור יהודה : דביר, תשס״ג 2003) <מהד׳ מורחבת ומתוקנת>
אוגוסט 1914 / ברברה ו׳ טוכמן (תל אביב : מערכות, תשכ״ה 1964)
<הופיע ב-1982 בסדרת ׳קלע׳>
אוגוסט 1914 / ברברה טוכמן (תל אביב : דביר, תשנ״ט 1999) <מהד׳
חדשה מתוקנת>
קונרד ולנרוד / מאת אדם מיצקביץ (מרחביה : ספרית פועלים, 1958)
מות הארכיבר / קלמן סגל (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ב 1972)
בית-הקפה המכושף : סיפורים / קלמן סגל ; ערך והביא לדפוס שלמה אבן שושן (תל-אביב
: הקיבוץ המאוחד, תשל״ג) <בשיתוף עם מתרגמים אחרים>
בישימון וביער עד / הנריק סינקביץ׳ (תל אביב : עדי, תש״ל)
בישימון וביער עד / הנריק סנקביץ׳ (ירושלים : כתר, 1988)
מוזיקה ורעיונות : חמש מאות שנות התפתחות המוזיקה ... / סידני פינקלשטיין (מרחביה
: ספרית פועלים, 1954)
תחת חרש חלב : משחק לקולות / דילן תומאס (ירושלים : שוקן, תשמ״ז 1986)
<מחזה>
עריכה:
תעודה : שכנים או שותפים? : יחסי גומלין בין עיירות וקיבוצים / ערב עיון אשר
נערך במוסד ון ליר בירושלים ב 27.10.81 ; ערכה וסיכמה שלומית הראבן (ירושלים :
מוסד ון ליר, 1981)
באש נצורה / משה עדקי ; שיכתבה והביאה לדפוס שולמית הראבן (תל-אביב : עם עובד,
תשל״ה)
מקום על פני האדמה : סיפורים ערביים בני-זמננו / עורך, יוסף גבעוני ; עורכת
משנה, שרה סורני ; בסיוע שולמית הראבן ; איורים, יוסי שטרן (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד,
תשמ״ו 1986) <מהד׳ מעודכנת הופיעה ב-1995>
בלבן, יעל. ׳צ׳ייקובסקי הוא אשתו של ברהמס : ייצוגים מוזיקליים בסיפורת
של שולמית הראבן. עיונים בתקומת ישראל, גיליון נושא: מוזיקה בישראל, 2014,
עמ׳ 808–828.
בסר, יעקב. ״לשיר מגבלה:
נולד במשפחת המלים״. בתוך: שיח משוררים : על עצמם ועל כתיבתם / ערך
את הראיונות יעקב בסר (תל אביב : עקד, תשל״א 1971), עמ׳
79–90 <שיחה עם המשוררת>
הדרי-רמג׳, יונה. שירות המילואים שלה : עם הענקת פרס אברך למסה לשולמית
הראבן. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ז׳ בתשרי תש״ן, 6 באוקטובר 1989, עמ׳
25.
הולצמן, אבנר. מקומות נפרדים : בין סיפור למסה
ביצירת שולמית הראבן. שנתון הספר היהודי = Jewish Book Annual, כרך 49 (תשנ״ב
1991/1992), עמ׳ 133–139 <חזר ונדפס בספרו אהבות ציון :
פנים בספרות העברית החדשה (ירושלים : כרמל, 2006), עמ׳ 575–580>
הראבן, שולמית. ״לשיר מגבלה: נולד במשפחת המלים״. בתוך: שיח משוררים
: על עצמם ועל כתיבתם / ערך את הראיונות יעקב בסר (תל-אביב : עקד, תשל״א 1971),
עמ׳ 79–90.
ולדן, צביה. שולמית הראבן : ניחוחות העברית גם לגדולים וגם לקטנים.
עיונים בספרות ילדים,
כרך 14 (תשס״ד 2004), עמ׳ 36–54.
כהן, טובה. העיר רובצת על חיי – ירושלים ומגדר בשירה העברית. בתוך
אישה בירושלים : מגדר חברה ודת / עורכים טובה כהן ויהושע שוורץ (רמת גן:
אוניברסיטת בר אילן, 2002), עמ׳ 192–229.
לב-ארי, שירי.
אשת ימים רבים.הארץ, גלריה, ב׳ בכסלו תשס״ד, 27 בנובמבר 2003.
נגב, אילת. אין מלה מיותרת. ידיעות אחרונות,
7 ימים, י״ג בטבת תשנ״ב, 20 בדצמבר 1991, עמ׳ 49–50 <ראיון עם הסופרת שולמית הראבן>
נגב, אילת. ״המדינה היא חלטורה״.
בספרה: שיחות אינטימיות (תל-אביב : ידיעות אחרונות
: ספרי חמד, 1995), עמ׳ 153-159.
פלדחי-ברנר, רחל. חבלי הלידה הבלתי אפשרית
: הציונות והשואה ביצירתה של שולמית הראבן. ישראל, כתב עת לחקר הציונות
ומדינת ישראל, היסטוריה, תרבות, חברה, כרך 15 (אביב תשס״ט 2009), עמ׳ 117–136.
פלדמן, יעל. אנדרוגניות במצור: שולמית
הראבן. בספרה: ללא חדר משלהן : מגדר ולאומיות ביצירתן של סופרות ישראליות
(תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 2002), עמ׳ 121-150.
פלדמן, יעל. ״עובר(ת) לפני המחנה״ : המרד הנשי
בלשון-האב בסיפורת שנות השמונים : (עיונים ביצירותיהן של עמליה
כהנא-כרמון, שולמית הראבן, רות אלמוג ואחרות) עלי-שיח,
חוב׳ 50 (תשס״ד), עמ׳ 36–59.
פלדמן, יעל. ״חשבון הנפש היהודי בנושא האלימות״
: שולמית הראבן והשיח הפסיכו-פוליטי בארץ. עתון 77, גל׳ 295 (כסלו
תשס״ה, נובמבר 2004), עמ׳ 16–21.
פלדמן, יעל.׳מיתוס האלימות הראשוני
שלנו׳ : שולמית הראבן והשיח הפסיכו-פוליטי בארץ.
בתוך: רגע של הולדת: מחקרים בספרות עברית ובספרות
יידיש לכבוד דן מירון / עורך חנן חבר (ירושלים : מוסד ביאליק, תשס״ז 2007), עמ׳
539–562.
ריבלין, ריקי. שולמית הראבן: לא מועיל לסופרת להתייצב עם תווית של קיפוח.
מעריב, ספרות, י׳ בשבט תשמ״ח, 29 בינואר 1988, עמ׳ 1.
שיינפלד, אילן. החתך העמוק, העתיק. על המשמר,
ז׳ בתשרי תש״ן, 6 באוקטובר 1989, עמ׳ 19. על הסופרת שולמית הראבן לרגל קבלה את
הפרס ע״ש אברך למסאות ולפובליציסטיקה
שיינפלד, אילן. אני לבנטינית: שולמית הראבן
- סופרת, משוררת ומסאית שחיה כאן ועכשיו באומץ וביושר לב – נפטרה השבוע בירושלים.
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ג׳ בכסלו תשס״ד, 28 בנובמבר 2003,
עמ׳ 27.
שפרן, נסיה.
הולכים אל מותם גבוהים כיעלים.מקור ראשון, שבת, א׳ בכסלו תשס״ט,
28 בנובמבר 2008, עמ׳ 6–8, 10.
<על מיתוס ׳הסלע האדום׳ ועל מחזור השירים ״מסע אל סוף הצמאון״ של שולמית הראבן>
Brenner, Rachel Feldhay.
The Reception of Holocaust Testimony in Israeli Literature: Shulamit Hareven׳s
׳The Witness׳ and ׳Twilight׳. In: Hebrew Literature in the Wake of the Holocaust
/ edited by Leon I. Yudkin (Rutherford : Fairleigh Dickinson University Press
; London : Associated University Presses, 1993), pp. 108-124.
פלדמן, יעל. טראומה והומוארוטיקה: ״בדידות״,
סיפור ישראלי. בספרה: ללא חדר משלהן : מגדר ולאומיות ביצירתן של סופרות
ישראליות (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 2002), עמ׳ 142–150.
שמיר, זיוה. בדד בעיר בצורה. הארץ,
10 באוקטובר 1980, עמ׳ 18.
Ben-Ezer, Ehud. Inner
circleoveries : on Shulamith Hareven׳s Loneliness. Modern Hebrew literature,
vol. 6, no. 3-4 (Winter 1981), pp. 35-39.
על ״שונא הנסים״
בנס, יומה. אפשר גם אחרת. שדמות, חוב׳ צ׳ (תשמ״ד), עמ׳ 128.
זיידמן, יעל. המימסד הספרותי הוא כמו הכנסיה הקתולית. ידיעות אחרונות,
מוסף לשבת, כ״ג בתמוז תשמ״ח, 8 ביולי 1988, עמ׳ 23. <ראיון עם שולמית הראבן>
מזור, לאה. פרשת וילך: פרדתו של משה לאור המקרא ולאור ׳שונא הנסים׳
של שולמית הראבן : מקרא ומדרש מודרני. בתוך: הוגים בפרשה :
פרשת השבוע כהשראה ליצירה ולהגות היהודית לדורותיה / עורך, נפתלי רוטנברג (תל-אביב
: ידיעות אחרונות : ספרי חמד ; ירושלים : מכון ון ליר, 2005), עמ׳ 616–629.
מלכין, יעקב. יציאת מצרים - גירסה פיוטית. יהדות חופשית, גל׳
8 (1996), עמ׳ 44–46.
נוה, יהודית פישר. ״איש לא נותר במדבר״ : ׳שונא הנסים׳ לשולמית
הראבן. בתוך: מוטיבים מקראיים כבבואה ל״אני הלירי״ ביצירותיהם של שלום עליכם,
נתן אלתרמן, לאה גולדברג, אריאלה
דים ושולמית הראבן (Waltham, Mass., 1987) <דיסרטציה--אוניברסיטת ברנדייס>,
עמ׳ 145–167.
ציפר, בני. שבוע של ספרים: מקור. הארץ,
13 במארס 1987, עמ׳ ב 7.
הולצמן, אבנר. מלאכת צורף. בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ
המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 137–139 <הובא לראשונה ב׳מוסף רדיו לספרות׳,
ינואר 1995>
שיינפלד, אילן. אלוהים זה עניין כמותי.
הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 96 (כ״ה בטבת תשנ״ה, 28 בדצמבר 1994), עמ׳ 6, 14.
פלדמן, יעל. עריצות מונותיאיסטית או פסיכו-פוליטיקה
ישראלית: צמאון: שלישיית המדבר. בספרה: ללא חדר משלהן : מגדר ולאומיות ביצירתן
של סופרות ישראליות (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 2002), עמ׳ 170–186.
Omer-Sherman, Ranen. ׳In the Sinai of Knowledge׳:
Narrating the Old/New Jewish Nation in Shulamith Hareven׳s Thirst: The Desert
Trilogy. College literature, vol. 31, no. 1 (January 2004), pp. 126-146.
על ״מה אני אשם שאני גדול?״
דר, יעל. דיבור ישיר (תרתי משמע). הארץ,
מוסף ספרים, גל׳ 312 (א׳ באדר תשנ״ט, 17 בפברואר 1999), עמ׳ 12.
על ״ימים רבים : אוטוביוגרפיה״
מלצר, יורם. ספרים למען הרגע שלפני אובדן המודעות.
מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ח באייר תשס״ב, 10 במאי 2002, עמ׳ 26.
שיפמן, סמדר. ספרות כביוגרפיה. הארץ, מוסף
ספרים, גל׳ 492 (כ״ב באב תשס״ב, 31 ביולי 2002), עמ׳ 7.
שץ, אבנר. שלם יותר מחלקיו. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ׳ בסיוון תשס״ב, 31 במאי 2002, עמ׳ 26. <פורסם
גם באתר המחבר: ״ימים רבים״
מאת שולמית הראבן.שץ.קום Shats.com >
על ״אוגוסט 1914״ לברברה טוכמן
אוהל, מילא. שפיכות-דם עולמית - למען
האכזבה. מעריב, ספרא וסייפא, 18 ביוני 1965, עמ׳ 17.
על ״ תחת חורש חלב״ לדילן תומס
לוי, שמעון. מלים בוראות עולם. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת, כ״ח בשבט תשמ״ז, 27 בפברואר 1987, עמ׳ 23.