פרק ראשון. צמיחת הספרות העברית החדשה
תנועת ההשכלה – הספרות העברית בגרמניה – תחית הסגנון העברי – המאספים. – נפתלי הירץ וויזל: מלחמתו באורתודוכסיה – ספרו "שירי תפארת". – דוד פראנקו-מֶנדֶס. – הספרות העברית החדשה באויסטריה: ש. י. רפופורט (שי"ר), נ. קרוכמאל (רנ"ק),
א. אֶרטר, מ. לֶטֶריס. – הספרות העברית החדשה באיטליה: שמואל דוד לוצאטו (שד"ל). המשוררת רחל מורפורגו. – עמ' 5־12.
פרק שני. התקופה הרומאנטית
"החוט המשולש": י. ד. לֶווינזון, מ. א. גינצבורג וא. ד. לֶבנזון. –
מיכה יוסף לבנזון: הפואֶמות הלאומיות שלו. – שירי-אהבה מקוריים –
י. ל. גורדון: "אהבת דוד ומיכל", "דוד וברזילי" –
אברהם מאפו: "אהבת ציון" ו"אשמת שומרון". – עמ' 13־27.
פרק שלישי. הספרות הריאליסטית
רומאנטיקה וריאליות. מלחמת-תגרה – "עיט צבוע" של מאפו – "האבות והבנים" של
ש. י. אברמוביץ – קלמן שולמאן – הבקורת העברית החדשה: קובנר, פאפירנא וסמולנסקין – העתונים השבועיים – מ"ל ליליענבלום. דרישת התקונים בדת. הריאליות של פיסארב – הסוציאליסמוס העברי –
ר. א. ברודס: "הדת והחיים" – משלי
גורדון – פואמותיו ההיסטוריות. שירי-הפולמוס שלו. "משליו הקטנים לילדים גדולים". הז'ארגון העברי החדש – ההומוריסטיקה העברית:
מ. ד. בראנדשטטר – הירחון "השחר" וסופריו – א. ה. ווייס וזכריהו פראנקל. – עמ' 28־43.
פרק רביעי. תקופת-הלאומיות
העדר אידיאלים לאומיים – הריאקציה כלפי תקופת-ה"השכלה". פרץ סמולנסקין ויסודות הלאומיות. סגולתה המיוחדת של אמונת ישראל. תקונים חיצוניים ופנימיים – לאומיות מתקדמת. לאומיות משמרת: יחיאל מיכל פינס. הרומאנטיקה הדתית – מלחמתו של סמולנסקין באורתודוכסיה. הרומאנים והספורים הקטנים שלו. ציורי-החיים. מהלך לאומי-פרוגרסיבי. מגמות ציוניות: אליעזר בן-יהודה – עמ' 44־50.
פרק חמישי: תקופת התחיה
השקפה חדשה על תעודתה של הלשון העברית. תחית הדבור העברי. חדוש-מלים – עתונים יומיים – משוררים חדשים: ק. א. שפירא, מ. דוליצקי,
נ. ה. אימבר ומ.צ. מאנה – "שתי הקצוות" של
ברודס. ז. יעבץ והציוניות המשמרת שלו.
"אחד-העם" והציוניות הרוחנית. דוד פרישמאן והשאיפה לאירופיות.
מנדלי מוכר-ספרים. – עמ' 51־67.
