לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל

יהודית הנדל נולדה בוורשה* למשפחה חסידית מצאצאי האדמו״ר רבי יחזקאל מקאזמיר. עלתה עם משפחתה לארץ ב־1930 וכאן התיישבו באזור טבעון, ולאחר מכן עברו לנשר שבמורדות הכרמל. אמה מתה בנעוריה, ולאחר מותה עברה הנדל עם אביה לחיפה. את לימודיה התיכוניים עשתה בבית הספר ״הריאלי״ בחיפה ואת לימודי ההמשך בסמינר ע״ש לוינסקי בתל אביב. ב־1948 נישאה לצייר צבי מאירוביץ׳, ולזוג נולדו שני ילדים, שוקי (יהושע) ודורית (נפטרה ב־2007).

הנדל החלה לכתוב עוד בנעוריה, ובמחצית השנייה של שנות הארבעים התפרסמו סיפוריה הראשונים במוספי הספרות של העיתונים. בשנים 1948–1949 עבדה ככתבת בכנסת בתל אביב, ולאחר מכן נסעה עם בעלה לפריז, שם התגוררו כשנתיים.

ב־1950 יצא לאור קובץ הסיפורים הראשון שלה, אנשים אחרים הם, לאחר שספרית פועלים פנתה אליה בהצעה לכנס חלק מסיפוריה בספר שיראה אור בסדרת ״משלט״. ב־1954 זכתה בפרס אשר ברש על כתב היד בעילום שם של הרומן הראשון שלה, רחוב המדרגות (1955) שזכה לפופולריות רבה ועובד למחזה שהוצג ב״הבימה״ (1957).

הרומן השני שלה, החצר של מומו הגדולה (1969), לא שיחזר את הצלחת הרומן הקודם, ומאז ועד 1984 הנדל לא פירסמה יצירת פרוזה נוספת. את שנות השתיקה שלה אי־אפשר לנתק מנסיבות חייה. ב־1971 שותק בעלה צבי מאירוביץ׳ בפלג גופו הימני בעקבות שבץ מוחי, והנדל התמסרה לטיפול בו ולתמיכה באמנותו (מאירוביץ׳ צייר מאז ביד שמאל) עד מותו ב־1974. כעבור ארבע שנים החלה לכתוב את ספרה הכוח האחר, המתאר את שנות היצירה האחרונות של מאירוביץ׳ ואת חייהם המשותפים, ובו תיעדה את תהליך עיבוד האבל שלה עצמה על מותו. פרקים מהספר הופיעו בכתב העת סימן קריאה (1977–1983) ולאחר מכן ראו אור כספר (הקיבוץ המאוחד 1984). תערוכה בשם ״הכוח האחר״ נערכה כעבור שנים במוזיאון תל אביב (1999) ובה הוצגו קטעים מהספר מול ציורים של מאירוביץ׳ שבהם עסקו הקטעים.

ב־1980 עברה לתל אביב, והמעבר פתח תקופה חדשה ופורייה ביצירתה, שבה הופיעו כמה ספרים: ליד כפרים שקטים: 12 ימים בפולין (1987) שתיעד את מסעה לפולין; מחזור הסיפורים כסף קטן (1988, בעקבותיו זכתה בפרס עגנון ב־1989); והנובלה הר הטועים (1991). כמו כן ראו אור הרומן החמסין האחרון, הוצאה מחודשת של הרומן החצר של מומו הגדולה בעריכתה של הנדל עצמה (1993); מחזור הסיפורים ארוחת בוקר תמימה (1996); הנובלה טירופו של רופא הנפש (2002), עיבוד מאוחר של סיפור מוקדם, ״אלמנתו של אליעזר״, שהופיע בקובץ הסיפורים הראשון שלה, אנשים אחרים הם; וקובץ הסיפורים המקום הריק (2007).

זכתה גם בפרס ביאליק (1997) ובפרס ישראל לספרות (2003). רחוב המדרגות וכסף קטן תורגמו לאנגלית, ליד כפרים שקטים לאיטלקית וטירופו של רופא הנפש לפולנית.

מבחינה כרונולוגית הנדל משתייכת לסופרים בני דור תש״ח, אך כתיבתה, שידעה גלגולים רבים, תקופות של היעלמות ושל לידה מחדש, חוצת דורות ספרותיים. כתיבה שהקדימה ואף בישרה מהלכים ספרותיים מאוחרים יותר. הגם שיצירותיה הראשונות עסקו, בדומה ליצירותיהם של בני דור תש״ח, במציאות הזמן ובמיוחד בנושאים הקשורים במלחמת העצמאות, בחרה לתאר מציאות זו מנקודת מבטם של ה״אחרים״: עולים חדשים, נשים, חולים וקשישים. למעשה, מראשית דרכה כסופרת החלה לעצב ״אני״ ספרותי חדש, שונה מה״אני״ הקולקטיבי וההרואי של חלק מספרות דור תש״ח, שהקדים בכמה מובנים את ה״אני״ שהופיע כעשור מאוחר יותר ביצירותיהם של הסופרים בני דור המדינה. זהו ״אני״ שברירי ודחוי הבוחן, כמו מבחוץ, מתוך שולי הקיום, את ההתרחשויות המרכזיות של התקופה. כך שמה הנדל את הביטוי ״אנשים אחרים הם״ בסיפור הנושא שם זה דווקא בפיו של רובֶן שפטל, עולה חדש, פליט שואה, שעם הגיעו ארצה מושלך אל הקרבות ומביט בהשתאות על בני הארץ, אותם ״דני״ ו״אורי״ שנקודת התצפית שלהם עמדה במרכז יצירותיהם של בני דורה. באופן דומה מתוארות בספריה הראשונים חוויות הלחימה עצמה לא דרך עיני הלוחמים אלא דרך עיניהם של הנשארים מאחור: הנשים (למשל, בקטעים הנמסרים דרך נקודת התצפית של אראלה, הגיבורה הנשית של רחוב המדרגות) או ההורים השכולים (למשל, בסיפור ״קבר בנים״ בספר אנשים אחרים הם).

גם מבחינה סגנונית חידשה ביחס לפרוזה של בני דורה. אמנם היא גילתה נאמנות מסוימת למסורת הריאליסטית ששלטה בפרוזה של התקופה, אבל כתיבתה העשירה, הרוויה בפניות אל סופרי התשתית של הספרות העברית החדשה – יוצרים כברנר, מנדלי ועגנון – הקדימה את מגמת ״החזרה לסבים״, ובעיקר לעגנון ולברדיצ׳בסקי, שאפיינה את עמוס עוז וא״ב יהושע.

המפנה שעברה כתיבתה בשנות השמונים מסמן גם נקודת ציון בהתפתחות הפרוזה הישראלית. הכוח האחר, שסימן את ״הולדתה מחדש״ לאחר שנות השתיקה, הציע כתיבה המבוססת על נזילות ז׳אנרית, על מבנים ספרותיים רופפים כביכול, ועל שימוש מוקצן מאי־פעם ב״אני״ הפרטי האוטוביוגרפי. נוסח זה מאפיין גם יצירות פרי עטה שנכתבו אחרי הכוח האחר, בעיקר בכסף קטן ובארוחת בוקר תמימה, שבהם בולטת דמותה של מספרת, לעתים מספרת עדה, שאפיוניה תואמים את הביוגרפיה של הנדל עצמה.

הכוח האחר סימן שלב נוסף בהתמודדותה הספרותית עם נושא האבל והמוות בתוך החיים, שריחף גם ביצירותיה המוקדמות. כמעט כל יצירותיה, מאז הכוח האחר, עוסקות באובדנו של אדם קרוב, באופן שהאובדן הזה מחלחל לתוך ההווה, ולעתים משתלט עליו כליל: אובדנה של אם בחלק מסיפורי כסף קטן, אובדנם של הבנים בהר הטועים ואובדנם של חברים ואהובים בסיפורי ארוחת בוקר תמימה ובטירופו של רופא הנפש. בכל היצירות האלה מוצאות הדמויות את עצמן נעות שוב ושוב בין העיסוק האובססיבי בפולחן המוות והכמיהה לאיחוד שלם עם האחר הנעדר, לבין הצורך לייצר עצמיות חדשה מתוך האובדן.

מקומה של הנדל בולט בספרות הישראלית כאישה סופרת בדורות ספרותיים גבריים. אף שיצירותיה המוקדמות לא העמידו במרכזן נקודת תצפית נשית, וגם יצירותיה המאוחרות לא נגעו במישרין ובגלוי בסוגיות ״פמיניסטיות״, הרי במובנים רבים היא הציבה אלטרנטיבה לפרוזה הגברית השליטה של תקופתה. בחירתה להעדיף את נקודת המבט של ה״שוליים״ על פני זו של ה״מרכז״, את עמדת החלש והמודר על פני זו של בעל הכוח, את העמדה הפרטית והמשפחתית גם כשעסקה בנושאים ״לאומיים״ – כל אלה סייעו לה לעצב פואטיקה שקראה תיגר על הנחות היסוד של הספרות העברית והישראלית. גם התמדתה בפעילות ספרותית, חרף התהפוכות והמשברים שידעה בחייה האישיים, הפכה אותה ל״אם ספרותית״ מתבקשת לסופרות צעירות ממנה, ולאחד מעמודי התווך של ספרות הנשים הישראלית.

יהודית הנדל נפטרה בתל-אביב בכ״ג באייר תשע״ד, 23 במאי 2014. הותירה בן ונכדים.
* יהודית הנדל נולדה בכ״ג בתשרי תרפ״ב, 25 באוקטובר 1921, אבל במקורות רבים הופיעה שנת 1926 כשנת לידתה. היא הצעירה עצמה בחמש שנים.

נכתב על־ידי תמר מרין עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[צילום: עתון הארץ]
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, גרנות², קרוא, שאנן, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה,
Jewish Women Encyclopedia, Электронная еврейская энциклопедия, Encyclopaedia Judaica (2nd edition)]

ספרים
  • אנשים אחרים הם : סיפורים (מרחביה : ספרית פועלים : הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1950)
  • רחוב המדרגות : רומאן (תל-אביב : עם עובד, תשט״ו 1955) <נוסח חדש במסגרת ספרי סימן קריאה הופיע בתשנ״ט 1998 ובמסגרת סדרת ׳עם הספר׳ של הוצאת ידיעות אחרונות ב-2011>
  • החצר של מומו הגדולה (תל-אביב : עם עובד, תשכ״ט 1969)
  • הכוח האחר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1984)
  • ליד כפרים שקטים : 12 ימים בפולין (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשמ״ז 1987)
  • כסף קטן : מחזור סיפורים (ירושלים : כתר : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשמ״ח 1988)
  • הר הטועים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ב 1991)
  • החמסין האחרון, או, החצר של מומו הגדולה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ג 1993) <״המהדורה הנוכחית של הרומאן נערכה מחדש בידי המחברת״>
  • שמלות המשי של גברת קליין (רעננה : אבן חושן, תשנ״ו 1995) <מהדורה מצומצמת של 150 עותקים>
  • ארוחת בוקר תמימה : מחזור סיפורים (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ו 1996)
  • רחוב המדרגות (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ט 1998) <יצא לראשונה בהוצאת עם עובד בתשט״ו 1955> <הדפסה חדשה יצאה לאור ב-2011 במסגרת הסדרה ׳עם הספר׳>
  • אנשים אחרים הם : סיפורים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תש״ס 2000)
  • טירופו של רופא הנפש (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשס״ג 2002)
  • המקום הריק : מחזור סיפורים (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשס״ז 2007)
  • רחוב המדרגות (תל אביב : הספריה החדשה : ידיעות ספרים, 2011)
  • כרטיסים לסמי דייוויס : נובלה גנוזה וסיפורים מוקדמים (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשפ״ה 2024) <עריכה יואב רוזן> <קיבץ והוסיף אחרית דבר גיא ארליך>

יצירות שנערכו

  • למגן : פרקי שירה / מלוקט בידי יהודית הנדל (תל אביב : ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, מחלקת ההסברה של הועד הפועל, תש״ח)
על המחברת ויצירתה

ספרים

  • מירון, דן, הכוח החלש, עיון בסיפורת של יהודית הנדל (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשס"ב 2002) (סידרה של מסות המבקשות להאיר את ההישגים האמנותיים ואת המסר האנושי המוסרי הגלומים ביצירות הסיפורת של יהודית הנדל. המסות נכתבו בזמנים שונים, אבל הן פורשות מסכת רצופה אחת, שבה מסתמן מהלך ההתפתחות הממושך והמרתק של הסיפורת של הנדל מראשיתה, דרך תחנת־הביניים המיוחדת במינה, "הכוח האחר", ועד לסיפורי "כסף קטן", "ארוחת בוקר תמימה" והנובלה "הר הטועים". אגב סימון מהלך זה מבררות המסות את עיקרי אמנותה של הנדל ואת מקומה הייחודי בסיפורת הישראלית)
  • שירב, פנינה, כתיבה לא תמה, עמדת שיח וייצוגי נשיות ביצירותיהן של יהודית הנדל, עמליה כהנא־כרמון ורות אלמוג (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1998)

על הספר "הכוח החלש / דן מירון"

  • שמש, יהושע, עיונים ביצירת יהודית הנדל, הצופה, מוסף לשבת, א׳ באלול תשס"ב, 9 באוגוסט 2002, עמ' 15

על הספר "כתיבה לא תמה / פנינה שירב"

  • כרמי, נעמה, מאובייקט מדובר לסובייקט מדבר, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 335 (ט"ו באב תשנ"ט, 28 ביולי 1999), עמ' 12

מאמרים

על ״למגן : פרקי שירה / מלוקט בידי יהודית הנדל״

על ״החצר של מומו הגדולה״

על ״הכוח האחר״

על ״ליד כפרים שקטים : 12 ימים בפולין״

על ״כסף קטן : מחזור סיפורים״

על ״הר הטועים״

  • הולצמן, אבנר, מגע עם התהום, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ׳ בטבת תשנ"ב, 27 בדצמבר 1991, עמ' 21 (חזר ונדפס בספרו מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 81–84 (בשם "עצים שברק פגע בהם"))
  • הלפרין, נטע, יהודית הנדל: "טוב לחיות בעד ארצנו. למות - לא", עכבר העיר <מקוון>, 9 במאי 2011 (שיחה עם יהודית הנדל על "הר הטועים")
  • יוסף, חיה, "שנים אני נושאת בליבי את הספר הזה", על המשמר, ט"ו בכסלו תשנ"ב, 22 בנובמבר 1991, עמ' 18 (כונס בספרה סיפורים קטנים על אנשים גדולים : ראיונות (תל-אביב : ירון גולן, תשס"ה 2005), עמ׳ 146-151)
  • כהן, טובה, בתוך התרבות ומחוצה לה : על ניכוס "שפת האב" כדרך לעיצוב אינטלקטואלי של האני הנשי, סדן: מחקרים בספרות עברית, כרך ב (תשנ"ז 1996), עמ' 69–110 (על ניכוס הטקסטים הקאנוניים לצורך הגדרה אוטונומית-אינטלקטואלית של האני היוצרת בשירת נשים עבריות. דיון ביצירתן של רחל מורפורגו, רחל בלובשטיין, רות אלמוג ("תיקון אמנותי") ויהודית הנדל ("הר הטועים"))
  • מירון, דן, ההר שהחמיצו הטועים, אלפיים, חוב׳ 14 (תשנ"ז 1997), עמ' 232–256 (חזר ונדפס בספרו הכוח החלש : עיונים בסיפורת של יהודית הנדל (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס"ב 2002), עמ׳ 163–194)
  • Litwin, Rina, The subtext of bereavement, Modern Hebrew Literature, N.S., nos. 8-9 (Spring/Fall 1992), עמ' 64-67

על ״החמסין האחרון, או, החצר של מומו הגדולה״

  • גוטקינד, נעמי, "החמסין האחרון" ב"חצר של מומו הגדולה", הצופה, ט"ו בסיוון תשנ"ג, 4 ביוני 1993, עמ' 6
  • הולצמן, אבנר, בחצרה של מומו, ספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ' 326–328 (הובא לראשונה ב׳מוסף רדיו לספרות׳, יוני 1993)
  • חפץ, פביאנה, מחזור שנות ה-60, חדשות, המדריך, י"ג בתמוז תשנ"ג, 2 ביולי 1993, עמ' 31
  • כץ, אבי, שום דבר אין לו המקום שלו, הארץ, כ׳ בתמוז תשנ"ג, 9 ביולי 1993, עמ' ב 9
  • לבטוב, יצחק, רק מחקתי, על המשמר, ה׳ באב תשנ"ג, 23 ביולי 1993, עמ' 18 (ראיון עם הסופרת בצאת ספרה)
  • מירון, דן, מן המוצק אל המומס, מעריב, ספרות אמנות, י"ב באב תשנ"ג, 30 ביולי 1993; י"ט באב תשנ"ג, 6 באוגוסט 1993, עמ' 25–26 (הפרק השני נושא את הכותרת: "דגמים במציאות נזילה : על מקומה של יהודית הנדל בסיפורת הישראלית"; חזר ונדפס בספרו הכוח החלש : עיונים בסיפורת של יהודית הנדל (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס"ב 2002), עמ׳ 48–66)
  • רז, טובה, תחכום, מאזנים, כרך ס"ז, גל׳ 10 (אלול תשנ"ג, אוגוסט 1993), עמ' 60–61
  • רותם, יהודית, כוח המחיקה, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ט"ו בסיוון תשנ"ג, 4 ביוני 1993, עמ' 35 (ראיון עם הסופרת בצאת ספרה)
  • שקד, גרשון, אהבה הבאה בתבוסה, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ז בתמוז תשנ"ג, 16 ביולי 1993, עמ' 23

על ״ארוחת בוקר תמימה : מחזור סיפורים״

  • אורן, יוסף, החיים בין דף א׳ לדף ב׳, מאזנים, כרך ע׳, גל׳ 8 (סיון תשנ"ו, מאי 1996), עמ' 28–31 (נוסח מורחב נדפס בספרו: סוגות בסיפורת הישראלית (ראשון לציון : יחד, תשס"ד 2004), עמ׳ 113–122)
  • הנדל, יהודית, ביאליק של ילדותי בנשר, הצרצר והמחצבה : מתוך דברים שנאמרו בטקס חלוקת פרס ביאליק, שהוענק השבוע ליהודית הנדל על ספרה "ארוחת בוקר תמימה" ועל מכלול יצירתה, הארץ, תרבות וספרות, כ"ג בשבט תשנ"ז, 31 בינואר 1997, עמ' ד 1 (נדפס גם ב׳צפון׳, כרך ה (1998), עמ׳ 37–38)
  • טוקר, נפתלי, חכמות נשים בנתה סיפור: פרס ביאליק ליהודית הנדל, מאזנים, כרך ע"א, גל׳ 7 (אייר תשנ"ז, מאי 1997), עמ' 30–35 (דיון בסיפורים "נקמה מאוחרת", "ארוחת בוקר תמימה", "פטה מורגנה מעבר לרחוב" ו"תפוחים בדבש")
  • לן, שלומית, הטבע האמיתי של הדברים, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 208 (י"ב באדר א׳ תשנ"ז, 19 בפברואר 1997), עמ' 7
  • מירון, דן, בין הפוחלץ לציפור המעופפת, בספרו: הכוח החלש : עיונים בסיפורת של יהודית הנדל (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס"ב 2002), עמ' 195–222 (נחתם: 1996)

על ״אנשים אחרים הם : סיפורים״

על ״טירופו של רופא הנפש״

  • אורן, יוסף, נובלה על המתים בחייהם, האומה, שנה 40, גל׳ 152 (קיץ תשס"ג, יוני 2003), עמ' 98–105 (נוסח מורחב נדפס בספרו: סוגות בסיפורת הישראלית (ראשון לציון : יחד, תשס"ד 2004), עמ׳ 97–112)
  • ברזל, אביבה, על טירופו של רופא הנפש – מאת יהודית הנדל (מחקרי ספרות), הדאר, כרך 82, גל׳ 4 (2002/2003), עמ' 5-6
  • גוטקינד, נעמי, הרוח המשוטטת של הבעל המת, הצופה, המוסף, ט"ו בטבת תשס"ג, 20 בדצמבר 2002, עמ' 11
  • הולצמן, אבנר, הנעדר והנוכח, הארץ, תרבות וספרות, ה׳ באדר א׳ תשס"ג, 7 בפברואר 2003, עמ' ה 2 (חזר ונדפס בספרו מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 281–283)
  • הופמן, חיה, המת החי, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י"ז בכסלו תשס"ג, 22 בנובמבר 2002, עמ' 26–27
  • הרצוג, עמרי, צללים מארץ זרה, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 521 (י"ז באדר א׳ תשס"ג, 19 בפברואר 2003), עמ' 6
  • מירון, דן, הרופא המדומה והמראה השבורה, עלי שיח, חוב׳ 50 (2003), עמ' 12–33
  • מלצר, יורם, אור וחושך אינם הפכים, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י׳ בכסלו תשס"ג, 15 בנובמבר 2002, עמ' 24
  • סקרה, חנה, לגעת בתחרת החושך בתחרת האור, עתון 77, גל׳ 274 (טבת תשס"ג, דצמבר 2002), עמ' 9, 48
  • שמיר, לילי, חור שחור של הנפש : עיון ב"טירופו של רופא הנפש" ליהודית הנדל, מעגלי נפש: רבעון לפסיכולוגיה, גל׳ 3 (תמוז תש"ע, יוני 2010), עמ' 45–52
  • שקלובסקי, רחל, על אהבה וגורל האדם או: על טירופו של ד"ר גיל, עתון 77, גל׳ 274 (טבת תשס"ג, דצמבר 2002), עמ' 8, 48

על ״המקום הריק : מחזור סיפורים״

על ״רחוב המדרגות״

מזהים חיצוניים
LC – n87874953 | NLI – 987007262413505171 | VIAF – 56723682 | Wikidata – Q2910850 | OpenLibrary – OL1907086A

עודכן לאחרונה ב: 4 באפריל 2026
q

יצירותיה האחרונות שראו אור בפרויקט

על הקשת בענן ; על שני דיוקן עצמי ; פגישה עם גרטרוד קראוז ברחוב ; הכוח האחר ;

יצירות בַּמאגר על אודות היוצר/ת