דוד שחר, סופר, מתרגם ועורך, נולד בירושלים, דור חמישי לילידי העיר, בה׳ בתמוז תרפ״ו,
17 ביוני 1926, בן למשפחת שחרלס. חלק משנות ילדותו ותקופת התבגרותו בילה בשכונת מאה
שערים בבית סבתו, אך התחנך מנעוריו מחוצה לה. תחילה בבית הספר היסודי לבנים ״תחכמוני״
ואחר כך בבית ספר תיכון חילוני בבית הכרם, וכן למד ספרות עברית, פסיכולוגיה ותולדות
עם ישראל באוניברסיטה העברית. שירת כקצין-הדרכה במטה הכללי. לאחר שירותו הצבאי עסק
בהוראה בבית-המדרש למורים בגבעת-השלושה.
ירושלים ממלאת תפקיד מרכזי ביצירתו הספרותית, ובעיקר חלקים מסוימים
שלה כגון שכונת מאה שערים, רחוב הנביאים ורחובות אחדים הסמוכים לו ומסתעפים ממנו, שאליהם
הוא חוזר שוב ושוב ביצירותיו. מדובר בירושלים המנדטורית של שנות השלושים בעיקר, על
המגוון האנושי-תרבותי-עדתי-דתי שבה, והיא מאופיינת כמקום שהוא קרתני וקוסמופוליטי גם
יחד.
את דרכו הספרותית החל כמחברם של סיפורים קצרים. סיפורו הראשון,
״אורח ירושלמי״, ראה אור בעיתון הרדיו הגלגל ב-1947. קובץ ראשון של סיפוריו
הקצרים, על החלומות, התפרסם ב-1954 בהוצאת עם עובד וכלל סיפורים שפורסמו בעיתונות
ובכתבי עת במהלך שנות החמישים. קבצים נוספים של סיפורים קצרים נאספו בספרים קיסר
(1960) ומגיד העתידות (1966). מאוחר יותר פורסמו מחדש סיפורי הקבצים הללו בשני
ספרים: מותו של האלוהים הקטן (1970; 1982) ושפמו של האפיפיור (1971),
שראה אור גם במהדורה מורחבת ב-1982.
רומן ראשון פרי עטו, ירח הדבש והזהב, ראה אור ב-1959. זהו
רומן סאטירי, שבאמצעות גיבורו המנצל את החברה המושחתת והנהנתנית לקידום מטרותיו האישיות,
מבטא המחבר אכזבה מן המציאות הישראלית, שתפשה את מקומו של החזון הציוני טרם הקמת המדינה.
ב-1979 פירסם את הרומן סוכן הוד מלכותו, רומן אהבה מפותל
המושתת על פרשייה שאירעה במציאות, אך זו משמשת בו כבסיס לסטייה יצירתית. הרומן מתבונן
במושגי הנאמנות והבגידה במובנם הרחב במרחב הפרטי והציבורי-לאומי כאחד. פירסם ספר אחד
לילדים בשם סודו של ריקי: הרפתקאותיו של ריקי מעוז וכל עלילותיו וגבורותיו (1960).
במהלך השנים עסק שחר לפרנסתו, בין השאר, גם בתרגום ועריכה. בין
הספרים שתירגם ניתן למנות את מסעות קולומבוס מאת א׳ ספרי (1953); העוז והתפארת
מאת גראהם גרין (1960); ילדי התאו מאת פרל ס׳ בק (1960); חכמת הזֶן מאת
פ׳ רפס (1963) ועוד. הוא ליקט, תירגם וערך, בין השאר, את מבחר הסיפור האנגלי
(1956) ואת מבחר הסיפור האפריקאי (1961).
בתקופה שבין פרסום שני הרומנים הנזכרים לעיל החל שחר בחיבורה של
יצירה מורכבת, היכל הכלים השבורים או הלוריאן, כפי שבחר לכנותו, על שם
גיבורו, גבריאל לוריא. הלוריאן נחשב כפסגת יצירתו של שחר וכאחת היצירות החשובות
בספרות הישראלית.
מדובר במסכת בת שמונה ״שערים״ (רומנים), שהתפרסמה לאורך חצי יובל
שנים (בין 1969 ל-1994), הכוללת את היצירות דלהלן: קיץ בדרך הנביאים (1969);
המסע לאור כשדים (1971); יום הרוזנת (1976); נינגל (1983);
יום הרפאים (1986); חלום ליל תמוז (1988); על הנר ועל הרוח (1994)
והשער השמיני, לילות לוטציה (1991), שנכתב לפני השער השביעי וקיבל את הכינוי
השער הסתום. לאחר פטירתו נמצא בעיזבונו של שחר קטע מסיפור גדול שהוא עסק בכתיבתו
סמוך למותו ונועד כנראה לסכם ולחתום סופית את מפעל הענק של היכל הכלים השבורים.
הקטע פורסם על ידי מוסד ביאליק (1998) בשם אל הר הזיתים, כמחוות כבוד לדוד שחר
שהיה חבר פעיל בוועדה לספרות ולביקורת של המוסד. היכל הכלים השבורים הוא מבנה סיפורי ארכיטקטוני הנשען מבחינה
רעיונית על ההנחה הקבלית בדבר השפע האלוהי שאין הכלים הארציים יכולים להכילו ולפיכך
הם נשברים. אולם הפרשנות שהנחה זו זוכה לה ביצירתו של שחר היא פרשנות אמנותית בעלת
גוון אישי ואף אוטוביוגרפי. היצירה האמנותית היא ה״תיקון״ המתבקש לשבירת הכלים: היא-היא
תוצאת איסוף הרסיסים ואיחוי השברים, ובמילים אחרות – היא החייאתן של הדמויות האנושיות
שֶכּלו פיזית מן העולם, אך קמות לתחייה ברוחו של המחבר ובכוח יצירתו.
שחר מקים במסכת הרומנים שלו היכל זיכרון לפיסת חיים במקום ובזמן
מסוימים, המכיל עם זאת גם זמנים ומקומות אחרים ורחוקים. הוא עושה זאת באמצעות הפעלת
הזיכרון ככלי הראשי, ובעיקר – הזיכרון האסוציאטיבי, הנודד בין הווה לעבר, המערבל מקומות
וזמנים ואורג אותם למסכת אחת. בהיכל הכלים השבורים יצר שחר מעין ״קומדיה אנושית״,
שדמויותיה חוזרות ומופיעות ברומנים השונים לפעמים בתפקידים ראשיים, לפעמים כגיבורים
משניים ולפעמים כדמויות רקע בלבד. גיבוריו ניצבים באורח קבוע בעמדת השתאות אל מול המציאות
המאותתת להם על מה ש״מעֵבר״, ומתאווים לפענח את נסתרותיה. דמויות ומצבים בהיכל הכלים
השבורים מופיעים תמיד בכפל פנים: בלבושם הארצי ובהווייתם האחרת, הנגלית למספר בעולמות
הסמי-פנטסטיים שהוא בורא. יש שהצביעו על עקבות פרוּסטיאניים ביצירה זו בשל הסתמכותו
של המספר על כוחו המְחיה של הזיכרון ובשל השיוט האסוציאטיבי בין מצבי תודעה הזייתיים,
תחושות ומחשבות, אך יש גם שהסתייגו מהשוואה זו.
התקבלותו על ידי הממסד הספרותי בארץ וקהל הקוראים הישראלי לא היתה
גורפת. עם זאת הוא זכה בשורה של פרסים ספרותיים: פרס עגנון (1973), פרס ביאליק (1984),
פרס ניומן של אוניברסיטת בר-אילן (1986–1987), פרס ראש הממשלה (1969, 1978, 1991) ופרס
הנשיא (1997).
ב-1972 נבחר לכהן כיו״ר אגודת הסופרים העבריים, וכיהן גם כחבר בוועד
המרכזי של קלוב פא״ן הישראלי. מהדורה של יצירותיו המקובצות בעריכתו ראתה אור ב-1996
בספריית השעות בשיתוף הוצאת ידיעות אחרונות. יצירותיו תורגמו לשפות רבות. להצלחה
הגדולה ביותר זכה בצרפת. אחד הביטויים להצלחה זו (שלה שותפה, כנראה, גם המתרגמת שלו
מדלין נז׳) הוא הפרסים והעיטורים החשובים שזכה בהם שם. ב-1981 זכה בפרס מדיסיס היוקרתי
לספרות זרה (Prix Medicis Etranger) וב-1985 קיבל את עיטור המפקד של מסדר האמנויות
והספרות מטעם ממשלת צרפת. כמו כן זכה בעיטורים נוספים מטעם מוסדות וערים בצרפת על יצירתו. דוד שחר היה נשוי להיסטוריונית פרופ׳ שולמית
שחר לבית ויינשטוק, פרופסור להיסטוריה של ימי הביניים באוניברסיטת תל-אביב. אב לשניים.
דוד שחר נפטר בפאריס בכ״ד בַּאֲדָר ב׳ תשנ״ז, 2 באפריל 1997 ונטמן בירושלים.
על החלומות : סיפורים (תל אביב : עם עובד, תשט״ו) <התוכן: על
הצללים והצלם – דברים שבטבע האדם – מעשה ברוקח ובגאולת-העולם – סיפור של חצות –
בערב הקיץ – חפיסת הסיגריות הריקה – ימיו האחרונים של משה – נער הגבול – שני הסבלים
– ברוריה – הרופא הקטן מרחוב החבשים – על החלומות>
ירח הדבש והזהב : רומאן (תל אביב : הדר, תשי״ט) <מהדורה חדשה
יצאה לאור בהוצאת עם עובד בתשמ״ח 1988>
קיסר : סיפורים (תל-אביב : אגודת הסופרים ליד דביר, תש״ך 1960)
<תוכן: קיסר – על החטאים הקטנים – פיניק מבקש את ידה של העלמה סימון
– הזקן ובתו – השעון – מותו של האלוהים הקטן>
מגיד העתידות : סיפורים (תל-אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד מסדה, 1966)
<סדר הסיפורים: מגיד העתידות – המציאה – היום ההןא – אשת בעלת האוב
– שפמו של האפיפיור – שיעור ראשון>
היכל הכלים השבורים : קיץ בדרך הנביאים (מרחביה ותל אביב : ספרית פועלים, תשכ״ט
1969)
מותו של האלוהים הקטן : סיפורים (ירושלים : שוקן, תש״ל 1970)
<סדר הסיפורים: חפיסת הסיגריות הריקה – ברוריה – סיפור של חצות
– בערב הקיץ – ימיו האחרונים של משה – דברים שבטבע האדם – מעשה ברוקח ובגאולת העולם
– שני הסבלים – נער הגבול – על החלומות – הרופא הקטן מרחוב החבשים – על הצללים
והצלם – על החטאים הקטנים – השעון – מותו של האלוהים הקטן> <מהדורה חדשה יצאה לאור
בהוצאת עם עובד בתשמ״ב 1982>
שפמו של האפיפיור : סיפורים (ירושלים ותל-אביב : שוקן, תשל״א 1971)
<מהדורה חדשה יצאה לאור בהוצאת עם עובד בתשמ״ג 1982>
המסע לאור-כשדים (תל-אביב : ספרית פועלים, תשל״א 1971) <הופיע
גם בהוצאת עם עובד בשנת תשמ״ו 1985. מהדורה חדשה מתוקנת הופיעה בספריית השעות בתשנ״ו
1996> <תורגם לצרפתית>
Un voyage a Ur de Chaldee / traduit de l׳Hebreu par
Madeleine Neige (Paris : Gallimard, 1980)
הרפתקאותיו של ריקי מעוז : וכל עלילותיו כפי שהוא עצמו ספרם ואני דוד שחר שמעתים
מפיו והעלתים על הכתב (תל-אביב : הדר, 1974) <איורים – בני עדן>
<מהדורה חדשה בשם ״סודו של ריקי״ יצאה לאור בהוצאת עם עובד בתשמ״ח 1988>
שלושה סיפורים (ירושלים : המחלקה לחינוך ולתרבות לגולה של ההסתדרות הציונים
העולמית, תשל״ה) <התקינו לדפוס וערכו את המילון – יורם הנלה ויגאל
מולדבסקי>
יום הרוזנת (תל-אביב : ספרית פועלים, תשל״ו)
על החלומות : ארבעה סיפורי ירושלים (ירושלים : המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה
של ההסתדרות הציונים העולמית, תשל״ט) <מעובד לעברית קלה בידי גליה
ירדני>
סוכן הוד מלכותו : סיפור של אהבה ופרשה של בגידה, שתחילתם במלחמת העולם השניה
וסופם במלחמת יום הכיפורים (תל-אביב : הדר, 1979) <מהדורה חדשה
הופיעה בהוצאת כנה ב-1982>
נינגל (תל אביב : עם עובד, תשמ״ג 1983)
יום הרפאים (תל-אביב : עם עובד, תשמ״ו 1986) <הספר מהוה את
השער החמישי של ״היכל הכלים השבורים״>
המסע לאור כשדים (ירושלים : ספריית השעות, תשנ״ו 1996)<מהדורה
חדשה מתוקנת>
נין-גל (ירושלים : ספריית השעות, תשנ״ו 1996) <מהדורה חדשה
מתוקנת>
אל הר הזיתים (ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ״ח 1998) <אחרית דבר
- אבנר טריינין>
דוד שחר – כל הסיפורים הקצרים : מן הקבצים ׳מותו של האלוהים הקטן׳, ׳שפמו של
האפיפיור׳ (ירושלים : הוצאת מגילות ירושלים, 2016) <בלווית המסה
״ממאה שערים לדרך הנביאים״, התפתחות הפרוזה של דוד שחר בסיפוריו הקצרים, משמעויות
ואמצעים ספרותיים, מאת אריה חינקיס>
תרגום ועריכה:
מכתבי נאפוליאון / נערכו ונבחרו ע״י י״מ תומפסון (תל אביב : הדר, תשט״ו)
פלד-גינזבורג, מיכל ומשה רון.כלים שבורים : זיכרון, זהות ובריאה ביצירת דוד שחר (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד,
2004) <תורגם לאנגלית>
על הספר:
פלד, שמרית. ״להיכנס אל שערה שלגדר״: גבולות חדירים ביצירתו של
דוד שחר. מחקרי ירושלים
בספרות עברית, כרך כ (תשס״ו 2006), עמ׳ 379–388.
Ginsburg, Michal Peled
and Moshe Ron.Shattered vessels : memory,
identity & creation in the work of David Shahar (Albany, NY : State University
of New York Press, 2004)
מאמרים:
אבישי, מרדכי. עוד פרק ביצירה לא-גמורה.
מעריב, 31 בדצמבר 1971.
אבישי, מרדכי. חלום וכיסופים בעקבות גלגולי-הזמן
: עם מותו של דוד שחר. מאזנים, כרך ע״א, גל׳ 7 (אייר תשנ״ז, מאי 1997),
עמ׳ 54–56.
אחי-נעמי, אמנון. דוד שחר כמתקן עולם. כל העיר,
ט״ו בכסלו תשמ״ב, 11 בדצמבר 1981, עמ׳ 38–39 <ראיון>
בזיז, אורנא. דוד שחר כחוקר הלב הנשי. מעריב, מוסף שבת - ספרות
וספרים, ט׳ באייר תשנ״ז, 16 במאי 1997, עמ׳ 29. <על דמותו ויצירותיו של הסופר>
בזיז, אורנא. הבדידות של האישה ביצירת דוד שחר כמימוש מושג ה׳צמצום׳
בתורת האר״י. מאזנים, כרך ע״א, גל׳ 9 (תמוז תשנ״ז, יולי 1997), עמ׳ 8–11.
בזיז, אורנא. דמות האישה ביצירה של דוד שחר. אפיריון, גל׳ 49
(1997), עמ׳ 44–47.
בזיז, אורנא. האם האהבה ביצירתו של דוד שחר מתקנת עולם? אפיריון,
גל׳ 52 (1998), עמ׳ 30–32.
בזיז, אורנא. אהבה במובן הלוריאני : סקירה אודות מוטיב האהבה והיחסים
בין המינים ביצירתו של הסופר דוד שחר. מעריב, מוסף שמחת תורה – ספרות וספרים,
כ״א בתשרי תש״ס, 1 באוקטובר 1999, עמ׳ 28.
בזיז, אורנא. הצעה להוראת הסיפור הקצר ׳בערב הקיץ׳ לדוד שחר. עלון
למורה לספרות, גל׳ 19 (תש״ס, 1998/1999), עמ׳ 100–106.
בזיז, אורנא. דמות האישה ביצירת דוד שחר על פי הראי הלוריאני.
עלי שיח, חוב׳ 42 (חורף תש״ס 1999), עמ׳
51–72. <על השפעת האר״י ומחשבתו על עיצוב הנשים ביצירת דוד שחר>
בזיז, אורנא. ירושלים של שחר (מסה). ירושלים, כרך 17 (2000),
עמ׳ 186–188.
בזיז, אורנא. שם כדלת פתוחה לזהות. עלי שיח, כרך 44 (2000),
עמ׳ 8–18. <שמן של דמויות נשיות, כגילוי דעת ביצירת דוד שחר>
בזיז, אורנא. בגד האשה אצל דוד שחר עד לערך פילוסופי-קבלי. דימוי,
גל׳ 21 (2002), עמ׳ 44–47.
בזיז, אורנא. שמות נשים ביצירת דוד שחר. ירושלים, כרך 18 (2002),
עמ׳ 218–228.
בזיז, אורנא. אודות ״רעידת האדמה באגדיר״ - הכול צפוי והרשות נתונה.
במכללה, כרך 14–15 (2003), עמ׳ 345–349. <דבריה של המחברת כפי שנישאו בערב
עיון במרכז אלישר למורשת יהדות ספרד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בדבריה מתארת
המחברת את חייה באגדיר אשר במרוקו לפני ואחרי רעידת האדמה אשר התרחשה שם בשנת 1960.
מתואר ספור חייה, וכן המחקר האקדמי שלה העוסק בדמות האשה ביצירתו של דוד שחר על
פי הראי הלוריאני והפרמטרים הנשיים לתיקון עולם>
בזיז, אורנא. הכל צפוי והרשות נתונה. הדאר, שנה 83, גל׳ 2 (2004),
עמ׳ 50–51.
בלאט, אברהם.
סיפורי דוד שחר - מציאות על פי סמל. בספרו: תחומים וחותם (תל-אביב
: סיגלית, תשל״ד 1974), עמ׳ 128–133.
בצלאל, יצחק.ספרות ואלוהיה.משא (מצורף ל׳למרחב׳), גל׳ 37 (י״ז באלול תשכ״ו, 2 בספטמבר 1966), עמ׳ א
(חזר ונדפס בספרו: הכל
כתוב בספר : עם סופרי ישראל כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ״ט 1969),
עמ׳ 94-100>
ברתנא, אורציון. אין נביא בעירו. ידיעות
אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ד׳ בניסן תשנ״ז, 11 באפריל 1997,
עמ׳ 26.
ברתנא, אורציון. שתי אסכולות בסיפורת ״דור
המדינה״: ארץ-ישראל ביצירת עוז מול ארץ-ישראל ביצירת שחר. מחקרי יהודה ושומרון,
קובץ 13 (2004), עמ׳ 305–318.
גולן, ארנה. ״דברים שבטבע האדם״ מאת
דוד שחר. בספרה גבר, אישה, תעודת זהות
: שאלות של זהות ביצירות מן הספרות העברית (תל אביב : חורב, תשס״ה 2004),
עמ׳ 277–285.
חסין, ז׳ולייט. בין מרסל פרוסט לדוד שחר: בחינת ה״לוריאן״ לאור
האסתטיקה של ההתקבלות. צפון: קובץ ספרותי, כרך ז (תשס״ד 2004), עמ׳
99–122.
טריינין, אבנר. ולא ידעו רגבים מה בתוכם: דברים
אחרי מיטתו של דוד שחר. עתון 77, גל׳ 206 (1997), עמ׳ 12–13.
כץ, שרה.
פסנתר בנביאים.מקור ראשון, שבת, כ״ח באדר ב׳ תשס״ח, 4 באפריל
2008, עמ׳ 10 <״יצירתו הספרותית של דוד שחר עוסקת במוסיקה העולמית ובאפשרות שלה
גם להבקיע מתוכה מוסיקה. והיא בעיקר מנסה למצוא את הווקליות שבין הנפשי לגופני״>
פלדמן, יעל שגיב. על סיפורת העשור האחרון ועל דוד שחר. הדואר,
שנה 61, גל׳ י״א (כ״ז בטבת תשמ״ב, 22 בינואר 1982), עמ׳ 168–169.
פרס ניומן : החלטות חבר השופטים. בצרון (סדרה חדשה), כרך
ט׳, גל׳ 37–38 (367–368) (חורף-אביב תשמ״ח, 1988), עמ׳ 53–55.
ציפר, בני.מסתרי הקוסמופוליטיות
: עם הענקת פרס ״מדיסיס״ לדוד שחר. הארץ, תרבות וספרות, א׳ בכסלו
תשמ״ב, 27 בנובמבר 1981, עמ׳ 25.
שלו, מאיר. פרידה מדוד שחר.
צפון: קובץ ספרותי, כרך ה׳ (תשנ״ח 1998), עמ׳ 30–31.
שלום, הדרה. דמויות ספרדים אצל דוד שחר : עימות עם תיאורים אצל מספרים
אחרים. מאזנים, כרך ע״א, גל׳ 6 (ניסן תשנ״ז, אפריל 1997), עמ׳ 43–46.
שקד, גרשון. רומאנטיקאים מאוכזבים וסיוטים
גרוטסקיים. בתוך: מחקרים בספרות ישראל : מוגשים לאברהם הולץ / בעריכת
צביה בן-יוסף גינור (ניו יורק בית המדרש לרבנים באמריקה,
תשס״ג 2003), עמ׳ 239–285 <דיון ביצירתם של בנימין תמוז,
דוד שחר, נסים אלוני ועמוס
קינן>
על ״על החלומות״
ירדני, גליה. על החולם וחלומותיו.
משא (מצורף ל׳למרחב׳), גל׳ 15 (107) (כ׳ בניסן תשט״ו, 12 באפריל 1955),
עמ׳ ב.
צמח, שלמה. התחלות : ״על החלומות״, מאת דוד
שחר, סיפורים. בחינות בבקורת הספרות, חוב׳ 9 (תשט״ז 1956), עמ׳ 14–23.
אבישי, מרדכי. סיפורי דוד שחר. על המשמר,
דף לספרות ולאמנות, י״ד בתשרי תשכ״ז, 28 בספטמבר 1966, עמ׳ 6.
אורן, יוסף. סיפורי דוד שחר. האומה,
שנה ה׳, גל׳ 18 (תשכ״ז), עמ׳ 288–292.
על ״מותו של האלהים הקטן״
באר, חיים. ״מותו של האלוהים הקטן״ לדוד
שחר. הארץ, תרבות וספרות, כ״ד באלול תש״ל, 25 בספטמבר 1970, עמ׳ 22.
ח. ב. ״מותו של האלהים הקטן״. קשת, שנה 13, חוב׳ א (מ״ט) (סתו
תשל״א 1970), עמ׳ 185–186.
חינקיס, אריה. ממאה שערים לדרך הנביאים
: התפתחות הפרוזה של דוד שחר בסיפוריו הקצרים, משמעויות ואמצעים ספרותיים. בתוך:
דוד שחר – כל הסיפורים הקצרים : מן הקבצים ׳מותו של האלוהים הקטן׳, ׳שפמו
של האפיפיור׳ (ירושלים : הוצאת מגילות ירושלים, 2016), עמ׳ 411–603.
על ״שפמו של האפיפיור״
אורן, יוסף. מיסטיקה והומור בסיפורי
דוד שחר. ידיעות אחרונות, ט״ו באב תשל״א, 6 באוגוסט 1971 <חזר ונדפס
בספרו הסיפור הישראלי הקצר (ראשון לציון : יחד,
תשמ״ז 1987), עמ׳ 21–27>
חינקיס, אריה. ממאה שערים לדרך הנביאים
: התפתחות הפרוזה של דוד שחר בסיפוריו הקצרים, משמעויות ואמצעים ספרותיים. בתוך:
דוד שחר – כל הסיפורים הקצרים : מן הקבצים ׳מותו של האלוהים הקטן׳, ׳שפמו
של האפיפיור׳ (ירושלים : הוצאת מגילות ירושלים, 2016), עמ׳ 411–603.
אבישי, מרדכי [מ. אבי שלמה]. מסע של
כיסופים. על המשמר, י״ב באדר א׳ תשמ״ו, 21 בפברואר 1986, עמ׳ 18.
אורן, יוסף. ״חדוות היקיצות״ ו״חבלי
היקיצה״. ידיעות אחרונות, כ׳ בטבת תשל״ב, 7 בינואר 1972.
מוקד, גבריאל [ג.מ.]. המסע לאור כשדים.
עכשיו, חוב׳ 25–28 (תשל״ג 1973), עמ׳ 277–278 <חזר
ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים,
רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור-המדינה (תל-אביב : עכשיו : כתב : עמדה,
תשע״א 2011), עמ׳ 125–126>
קלינמן, חן ישראל. ״זמן
עומק״ כיסוד פנטסטי ב״היכל הכלים השבורים״ של דוד שחר.
מורשת ישראל: כתב-עת ליהדות, לציונות ולארץ ישראל, כרך 10 (כסלו תשע״ד,
נובמבר 2013), עמ׳ 159–178.
קלינמן, חן ישראל. ההיכל שקם על יוצרו
: הילדי-מיתי, הזיכרון והמעשה הספרותי ככלים שלובים ביצירתו של דוד שחר : מספר
הערות. עמדה, גל׳ 30 (2013), עמ׳
152–167 <פורסם גם באתר
יקוד> *
שקד, גרשון. שפע הערגונות והזיכרונות : הערות
אחדות ליצירתו של דוד שחר ׳היכל הכלים השבורים׳. מאזנים, כרך ע״א, גל׳ 8
(סיוון תשנ״ז, יוני 1997), עמ׳ 8–14.
ברתנא, אורציון. שחר שבר את הכלים. מעריב,
י״ז באב תשמ״ו, 22 באוגוסט 1986, עמ׳ 24.
על ״חלום ליל תמוז״
אורן, יוסף. ההיכל השלם וכל אגפיו.
מעריב, ז׳ בשבט תשמ״ט, 13 בינואר 1989.
ברתנא, אורציון. דוד שחר: הזמן האבוד, ארוטיקה,
קבלה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ז׳ בשבט תשמ״ט, 13 בינואר 1989, עמ׳
20.
על ״לילות לוטציה״
ברתנא, אורציון. שחר בעיקבות הזמן האבוד.
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ט בשבט תשנ״ב, 24 בינואר 1992, עמ׳ 21.
ברתנא, אורציון. אמנות - אמן – אמונה : הארות
ללילות לוטציה. מאזנים, כרך ס״ו, גל׳ 3 (1992), עמ׳ 47–50 <חזר ונדפס בספרו:
שמונים : ספרות ישראלית בעשור האחרון (תל-אביב: אגודת הסופרים העברים בישראל,
1993), עמ׳ 109–122>
צוקרמן, אמיר. פשיטת רגל מודרניסטית. דבר,
א׳ באדר ב׳ תשנ״ב, 6 במארס 1992, עמ׳ 25.
הולצמן, אבנר. קליפות וניצוצות.
הארץ, תרבות וספרות, ה׳ בשבט תשנ״ה, 6 בינואר 1995 <חזר ונדפס בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ
המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 139–140>
כץ, שרה. המחבר שמחה את שמו מספר חייו. מאזנים, כרך ס״ט, גל׳
5 (1995), עמ׳ 46–49.
כץ, שרה. היכל מלא שברי ניצוצות גנוזים. נתיב, שנה 3, גל׳ 50
(1996), עמ׳ 73–77.
רובינשטיין, בלהה. כשהאהובה עוברת דירה: גלגוליו
של סיפור קבלי ברומנים בני זמננו: ש״י עגנון, י׳ בר-יוסף, ד׳ שחר. עלי שיח,
חוב׳ 38 (1996), עמ׳ 27–37 <בין היתר על סיפורו של דוד שחר ״על הנר ועל הרוח״>
רון, משה. היכל הממתין להארה פרשנית. הארץ,
מוסף ספרים, גל׳ 114 (ב׳ באייר תשנ״ה, 2 במאי 1995), עמ׳ 6.
על ״יום הרוזנת״
אורן, יוסף. ״יום הרוזנת״ במחצית הדרך.
ידיעות אחרונות, ח׳ באלול תשל״ו, 3 בספטמבר 1976.
ברתנא, אורציון. סיכום שאין לו סוף. מאזנים,
כרך ע״ג, גל׳ 3 (1998), עמ׳ 5–8 <חזר ונדפס בספרו סוף מאה וסף מאה (תל-אביב
: עקד : המכללה האקדמית יהודה ושומרון, תשס״א 2001), עמ׳ 124-133>